פלורידה. בכל פעם שהזכיר טראמפ מהלך נוסף שעשה לטובת ישראל – 4,000 משתתפי ועידת "הקהילה הישראלית-האמריקאית" (IAC) הריעו ונופפו בדגלוני ישראל וארה"ב.

טראמפ הציב עצמו בתור החבר הטוב ביותר שהיה לישראל אי-פעם. הוא שיבח את פועלו למען מדינת היהודים, השמיץ את ה-BDS והצהיר כי הממשל שלו ייאבק באנטישמיות. אולם האמירה החדה שהצליחה לתפוס כותרות ולהסעיר לבבות היא ש"יש אנשים שהם מבני העם היהודי שלא אוהבים את ישראל מספיק". כמו קורץ ואומר: "רק שתדעו, אצלי באמריקה, רוב היהודים לא אוהבים אתכם".

יהודים ששונאים את בני עמם הם תופעה מעניינת שכדאי לעצור לרגע ולהבין אותה, ולו רק כדי לשפוך אור על מי אנחנו בכלל, העם היהודי. לפי חכמת הקבלה, על האנושות להתפתח עד שנגיע ליחסים של אהבה לזולת, כמו שהתורה מסכמת: "ואהבת לרעך כמוך". שינוי היחסים האלה – מסלידה, דחייה ושנאה ועד לחיבור, התחשבות ואהבה – נקראים תיקונים. על היהודים להיות הראשונים לטפס בסולם הערכים הנשגב הזה, ואת כוח החיבור שיעוררו ביניהם עליהם למסור לעולם, להיות "אור לגויים".

"בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, גדול המקובלים של המאה העשרים, כתב: "האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו… עד שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת" (מאמר "הערבות").

מטבע הדברים, כל אדם שונא את מה שגורם לו רע ומעורר בו תחושות של אי-נוחות, פחד, חרדה או כאב. מאחר שהיהודים אינם ממלאים את תפקידם כלפי האנושות, הם מושכים על עצמם אש של דחייה ושנאה. יש מהם שמרגישים מקופחים ולחוצים מפני האנטישמיות – תגובת בומרנג שהם עצמם מעוררים – וכדי לברוח מהשנאה כלפיהם, הם עוזבים את הארץ ומתגוררים במדינות שונות ברחבי העולם, כמו ארה"ב, תוך טשטוש זהותם היהודית.

חלקם בהדרגה הופכים לשונאי יהודים, במודע ושלא במודע. בדרך זו הם מבקשים להיפטר ממילוי תפקידם הייעודי. חלקם אף חושבים שאם יתאסלמו או יתנצרו, הם יאבדו את הגֶן היהודי שצרוב בהם. אך הדבר בלתי אפשרי. אומות העולם יכולות, אם ירצו, להיות יהודים. אבל היהודים יישארו לעד יהודים; השורש הרוחני היהודי שטמון בהם הוא נתון קבוע, חוק טבע, ויחייב אותם להיות יהודים.

ככל שהשנאה למצב הבלתי נשלט הזה גוברת ביהודי, ומבטלת לו את החופש לבחור מי הוא, כך היא מעוררת בו שנאה גדולה יותר למהות של עם ישראל. זאת שנאה שהיהודי אינו מסוגל להסביר אפילו לעצמו; שנאה די חזקה כדי להניע אותו לפעול בתוקפנות נגד עמו שלו.

בינתיים באמריקה יש לנו חבר טוב, וכמה שונאים נלהבים מבית. אבל זה רק בינתיים. מיום ליום מתקבלות החלטות ושמועות שהאו"ם שוקל לחייב את ישראל להחזיר את רמת הגולן. בהמשך עלולות הקריאות להתחזק ואולי נתבקש להשיב את אזור הירדן. אולי גם לחזור לגבולות 47 ולקבל את הפליטים ומשפחותיהם בחזרה. ואנחנו לא נוכל לעשות דבר. הידיים שלנו יהיו קשורות, ולא יהיה לנו לאן ללכת. איזו מדינה תקבל את פנינו?

לא נימלט מהחיוב לאהוב. אלו כרוזים של הטבע להפסיק לברוח ולהתחיל למלא את תפקידנו. ככל שנדחה זאת, הטבע יסגור עליו יותר ויותר. טראמפ אולי משיג לנו הארכת זמן והזדמנות להתעשת, אבל אפילו נשיא ארה"ב לא יכול לעצור את הטבע.