להעלות מודעות או לרדת מהארץ

"תראה, זה אזור שהולך להתפתח בגדול, והדירה הזאת ענקית ובטוּב טעם, למה אתה מוכר אותה?", שואלת בסקרנות מרינה, סוכנת תיווך רוסיה, את ז'ק הצרפתי שמראה לה את החדרים. "זה פשוט" הוא מסביר, "החלטתי לחזור לצרפת".

ז'ק עלה לפני חמש שנים, אבל קשה לו בישראל. המחירים גבוהים והנימוסים רעים, הרמאויות הקטנות מתישות ושעות העבודה נמתחות; שם הייתה לו דירה בריביירה וזמן לשתות כוס יין באמצע היום וכאן? לא נושם.

מרינה לעומתו עלתה לישראל בילדותה עם הורים בעלי מקצועות אקדמיים. אבל כאן אימא ניקתה בתים ואבא התפרנס כסבל עד שהוציאו שוב תעודות וחזרו למקצועם. עד אז, לאורך כל גיל ההתבגרות, נרתמה לעזור. אלא שכל זה לא נראה לה לא נורמלי, "אלה החיים… חיים לא קלים, אבל למדתי לאהוב את ישראל. זה הבית שלי" היא אומרת לז'ק.

גם כשאני עליתי ארצה הרגשתי כמו מרינה וגל העולים מברית המועצות לשעבר בשנות השבעים. החיים לא היו פשוטים והישראלים נראו בעיניי מבולבלים ולא מסודרים, אבל בשום פנים לא הרגשתי אותם כאנשים רעים. אולי בגלל שהגעתי ישר לצבא וזה עבר מעליי, אבל מעולם לא נתקלתי באטימות וגסות כלפיי.

אנחנו היהודים קצת חשדנים באופיינו. במשך ההיסטוריה רדפו אותנו, אז למדנו להיזהר עד שאפילו אחד בשני אנחנו לא בוטחים. איכשהו בזמני מלחמה אנחנו סומכים אחד על השני, מתחברים כדי להתמודד עם אויב משותף. אבל אם לא ברור לנו מי האויב, מיד אנחנו מתפרקים. לא יכולים להיות יחד בזמנים טובים.

זאת הבעיה שלנו. האנטישמיות איגדה אותנו כאן בכוחה השלילי, ולכן קשה לנו מאוד לחיות תחת קורת גג אחת. ברגע שנראה בחו"ל מקום קורץ יותר, כמו הריביירה לז'ק, אנחנו נעבור. אני די משוכנע שאם יבטיחו לכל ישראלי תנאים טובים בארצות הגולה, עבודה מסודרת ודירה, יישאר כאן מיעוט קטן מאוד. רובם ייקחו את המזוודות ובשמחה יעזבו.

אם היינו יודעים את הייעוד שלנו, מבינים שחוסר מימוש שלו מביא עלינו את כל הבעיות, ושרק בעזרת החינוך לאהבת הזולת שנמצא בשורשי העם אנחנו יכולים לפתור את כולן, אז היינו מסתכלים קצת אחרת על עצמנו ועל המדינה. אבל עַם ישראל לא רוצה בכך בינתיים, לא מעוניין לשמוע, כי קשה לקבל שאנחנו צריכים להתחבר בינינו כשאנחנו כל כך נדחים אחד מהשני.

כלום לא ישתנה עד שנעלה מודעות לכך. יותר ויותר ישראלים ירדו מהארץ ויהגרו לתפוצות. לכן העיקר לפנינו הוא לחנך כל יהודי ויהודי שהארץ שלו, והיא כוללת בה את ייעודו, ורק כאן יש לו בית, שורש ויסוד. אנחנו אולי עוד לא מרגישים זאת, אבל אין לנו מקום אחר. אין. לכן ז'ק ייסע לצרפת, גם שם לא ימצא מנוחה, ובסופו של דבר יחזור.

גם זה יכול לעניין אותך:

• 
  להתעורר למציאות קשה: יש אנטישמיות גם בשמאל
  דו"ח לשנת 2022 של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) חשף פרטים רבים …
• 
  השנאה בת שנות אלפיים
  במין האדם טמון מלידה רצון אגואיסטי, שגדל בקפיצות כל מספר דורות ויגיע לשיאו בעוד כמה אלפי שנים, בזמננו
• 
  מה קניה ווסט מכבד?
  במהלך השבועות האחרונים התנהל דיון סוער על העלייה הגלויה באנטישמיות בקרב שחורים בארה"ב.
• 
  סיוטים קולקטיביים
  עובדה היא שלפי ההיגיון כבר היינו אמורים מזמן להתמזג זה בזה מבלי להיפרד, להפוך לחברה הומוגנית