אדוארד (אדי) יוסופוב הוא תלמיד ותיק שלי. הוא ומשפחתו, כולל אביו ושני אחיו, לומדים אצלי את חכמת הקבלה בדיוק עשרים שנה. בשנת 2005 התארחתי אצלם בווינה, בירת אוסטריה, לכנס קבלה בינלאומי. לא פעם ביקרתי גם בסניף המקומי של "קבלה לעם" ליד כיכר מורצינפלץ, סמוך לבית הכנסת הגדול של וינה, היחידי בעיר שלא נשרף בליל הבדולח.
סביב לכיכר ממוקם העסק של משפחת יוסופוב, מרכז לאסתטיקה רפואית. אבל אדי ומשפחתו עלו לישראל לפני כשנתיים, ואמש בשעת לילה קיבל אדי צלצול טלפון מבהיל מאחת העובדות שלו – היחידה שלא הצליחה להימלט. היא סיפרה ברעד שיורים ברחובות וניפצו את שמשות העסק. שאר העובדות סיפרו לו שהן רק יצאו לרחוב ושמעו את שריקת הכדורים ונסו על נפשן. מרגע זה התמונות של חלונות המבנה המנופץ התחילו לזרום בוואטסאפ, ושפע של שמועות התרוצצו מפה לאוזן. רק לפנות בוקר התבהרה התמונה: ארבעה הרוגים וארבעה עשר פצועים.
הפחד לא הרפה מאדי. נפגשנו הבוקר לשיחת זום. אדי סיפר על המקרה, תיאר איך אזרחים אוסטרים יצאו בהמוניהם לבלות ולשתות, ערב לפני תחילת הסגר שנקבע בעקבות התפשטות הקורונה, אך אז השמחה הושבתה באחת. אומנם האירוע לא הוכתר כאנטישמי, אבל ראש ממשלת אוסטריה כבר רמז שאם האירוע התחולל בקרבת בית הכנסת היהודי אז אי-אפשר לשלול מניע אנטישמי לאירוע. ועכשיו היהודים בסגר כפול: גם מפני האיום על חייהם מצד אנטישמים וגם מפני איום הקורונה.
"יש פאניקה ברחובות", מדווח אדי, "סגרו את כל מרכז העיר ואסרו על יציאה למקומות העבודה. האוסטרים המומים. אוסטריה נחשבת למדינה ניטרלית, לא מתערבת ולא נוגעת, והאנשים שואלים את עצמם למה זה מגיע לנו? מה עושים הלאה? שלא לדבר על היהודים שבהיסטריה והלם…". כאן כבר עצרתי את אדי היקר. בחור שגדל בווינה, בוגר האוניברסיטה המקומית, איש עסקים שמכיר את טבע האוסטרים.
אוסטריה היא המרכז של הנאצים, קטעתי אותו. ממנה יצא צורר היהודים, היא המולדת של המשטר הארור. בלי אוסטריה הנאציזם לא היה מתפשט כלל בגרמניה. לכן אין מקום להיתמם ולומר שאוסטריה היא מדינה שאינה נוקטת עמדה. זו אגדה קסומה שהיהודים נהנים לספר לעצמם, להצדיק את הרגע ולמתוח את הזמן עד שלא יהיה לאן לברוח.
ואכן בקצב ההתפתחות הנוכחי ליהודים – בווינה ובכל עיר באירופה – לא יהיה לאן לברוח. יש לבריאה תוכנית מדוקדקת על כל פרטיה, וכדאי לעיין בספרי הקבלה כדי להבין את ההיגיון שבמילים.

ליהודים יש שיטה לחיבור, חכמת הקבלה, דרך סלולה לקרב את האנושות השבורה והמפולגת, להעלות אותה מעל הבעיות והשנאה לרמה רוחנית של קשרי ידידות ואחווה. ליהודים יש אמצעי לכסות על כל הפשעים באהבה. בעולם גלובלי, באנושות אינטגרלית, בכפר הקטן שאנחנו חיים בו, מספיק שיהודים יתלכדו ביניהם ויהיו "אור לגויים". מעצם החיבור שלהם הם מעוררים כוח חיבור גדול ביניהם, כוח עליון, והוא מתפשט ברשת הקשרים ההדדיים הסמויים בינינו, מתפשט ומאיר, מתפשט ומאחה את כל הקרעים. זו חכמת הנסתר על רגל אחת: אחדות ואהבה. במצב רגשי, נפשי, רוחני כזה תיפסק האנטישמיות. תתפוגג כלא הייתה.
כי מהי אנטישמיות? חוק טבע. כשהיהודים מלוכדים ביניהם בערבות הדדית הם מוגנים מכל פגע ורע, וכשהם מפולגים ואדישים לזולת, אנשי אומות העולם אינם מקבלים את המנה שלהם, את הכוח הייחודי שזורם בעורקי האנושות מהלב היהודי הפועם, ובתת-הכרה הם מגלים סלידה ודחייה כלפי החלק היהודי שבקרבם. וכשהיהודים ממשיכים לעשות לביתם, לעסוק בדברים חשובים אבל לא לפי ייעודם, האיבה מתחזקת והופכת לשנאה, והשנאה מתעצמת עד שהיא מתפרצת בצורך עז להשמיד את היהודים.
נכון, אמש בווינה היהודים לא היו מטרה מובהקת. אבל כך כוחות הטבע פועלים, איתנו או בלעדינו. רוב האירועים המטלטלים שהאנושות חווה נראים "רגילים" למראית עין, אלא שעם הזמן מתברר שהם היו מכוונים כלפי היהודים. ראו את מגפת הקורונה, תחילה האשימו את אוכלי העטלפים בסין, ועם הזמן נשמעו קולות שאלה בכלל יהודים שהפיצו את הווירוס בזדון. אז נכון שטרור הירי האסלאמי בווינה לא היה מכוון באופן ישיר כלפי יהודים, אבל בסופו של דבר, כמו שכותבים המקובלים מתוך השגתם את תכלית ההתפתחות של האנושות, היהודים הם אלה שנושאים באחריות על כל פורענות שבאה לעולם.
"אז מה עכשיו? לאן מכאן", שאל אותי אדי, ואני לא היססתי. על הקהילה היהודית באוסטריה להשתמש בכוחות הלחץ שמופעלים עליה, לנתב את הפחד והכאב שמורגשים כדי להראות לעולם מהו התיקון שעומד בפנינו. לפצוח בהפצה רחבה, בהסברה מקיפה שתביא להבנת תוכנית הבריאה, תפקיד היהודים, ולעודד את היהודים להתקרב זה לזה. עכשיו האוזן כרויה למסר הזה.
אחדות הלבבות היא פתרון נכון גם למגפת הקורונה, שכן כל תחלואות העולם, כל המגפות והצרות נובעות מחוסר איזון אנושי, מחוסר הרמוניה של המין האנושי עם הטבע הכולל. לכן רק להתאגד, לחנך לקשר יפה, לתת דוגמה אישית ולהעביר בחום את שיטת החיבור לאנושות כולה. יהודי אוסטריה תחילה; אדי, כולנו איתך!