פרק שישי - עם הנצח
"הכול הוא בן תמותה, חוץ מהיהודי. עמי הגבורה חלפו ואינם עוד, ורק היהודי נשאר".
מארק טוויין, "בנוגע ליהודים"
כשמסכמים את דברי הימים, קשה למצוא עם שישווה לעם היהודי במספר הניסיונות למחוק אותו מעל מפת המציאות.
"לפי הקריטריון המטריאליסטי צריכה הייתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה היא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה". כך טען הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב, בספרו "משמעותה של ההיסטוריה".
"אם הסטטיסטיקה מדייקת", אמר מארק טוויין, "היהודים הם רק אחוז אחד מן המין האנושי. אפשר לדמות זאת לאבק כוכבים זעיר הנעלם אי שם בשביל החלב. מן הדין היה שלא נשמע דבר על היהודי, אך שומעים עליו ותמיד שמעו עליו…
המצרים, הבבלים והפרסים קמו ומילאו את כדור הארץ בצלילים וביופי ואז נעלמו כחלום פורח ועברו מכאן. היוונים והרומאים באו בעקבות אלה, הקימו רעש עצום והם אינם. עמים אחרים צמחו והרימו את לפידיהם לזמן מה, אך כבו וזכרם כעת לוט בדמדומים או שנעלמו כליל. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ונשאר כפי שהיה תמיד".
משחר ההיסטוריה, חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את העולם קדימה. באופן הדרגתי הוא מקדם את האנושות ליצירת מערכת שלמה ומחוברת, התואמת לכללות הטבע האחד. השיטה להשגת רמת ההתפתחות הזו, נמצאת עדיין בפנימיותו של העם שמימש אותה בעבר. זהו המרכיב הנצחי שטמון ביהודים, והוא אינו תלוי באנשים או בזמנים כאלה ואחרים אלא באידיאה.
"במעמקי נשמתה של האומה", אמר הוגה הדעות הלל צייטלין (1942-1871), "אי שם במרחקים, קבור עמוק עמוק, מעבר לתודעה ומעבר לכל דמיון, כוח יצירה מסתורי, שאי פעם בעתיד יתגלה ויפרוץ החוצה בקול נורא, אדיר וחזק שיעורר התפעלותו של העולם כולו ואפילו של היהודים עצמם".
אותה אידיאה של אברהם, היא שהטביעה ביהודים מִטען פנימי שאִפשר להם להמשיך ולהתקיים כעם למשך אלפי שנים. זו גם הסיבה לכך שלאורך הדורות משכו היהודים תשומת לב, גם כשהם עצמם לא היו מודעים לייחודיות הטמונה בהם.
אומנם לפעמים ההשתייכות לעם היהודי מורגשת לאנשים כנטל כבד שרובץ על כתפיהם ואולי אף היו שמחים לוותר עליה, אך דומה שיש משהו גדול וחזק מהם שלא מאפשר לעם הזה להיעלם.
שנאה אחת, עטיפות רבות
"עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיות וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו".
בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון"
לאורך הדורות התחלפו ביטוייה החיצוניים של אותה שנאה פנימית, טבעית, שתמיד רדפה את היהודים. צורות משטר החליפו זו את זו, אידיאולוגיות קמו ונפלו, אבל האנטישמיות נותרה בעינה. בכל תקופה השתנו התירוצים לשנאת היהודים, אבל הייתה זו אותה הגברת בשינוי אדרת.
על פי חכמת הקבלה, כל עוד עם ישראל לא בונה את צורת החיים המבוססת על חיבור ואחדות בין אנשים שונים ומנוגדים, ומספק בכך דוגמה לסדר החברתי שנדרש לאנושות, היהודים מורגשים ככוח רע שאין הצדקה לקיומו בעולם.
הדבר נובע מן העובדה ש"האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו… שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו". כך מסביר בעל הסולם במאמר "הערבות", שבו מתואר מבנה הקשר בין ישראל לאומות העולם.
מאז החורבן, שיטת החיים המתוקנת שאמורה הייתה להמשיך את התפתחותה לכלל העולם נשכחה, והיהודים נתפסו כמסתירי סוד גדול, המסרבים לחלוק אותו עם אחרים.
זאת ועוד, נראה כי ההצלחות הרבות שהשיג ה"גניוס היהודי" נתפסו לרוב כשליליות. זאת משום שהיהודים השתמשו בפוטנציאל הטמון בהם לפיתוח תחומים חומריים וקשרי מסחר, שיש בצדם אינטרס אישי, במקום לקדם את הרחבת מודעותה של האנושות לעבר תפיסת מציאות חדשה.
מכאן התפתחה באומות העולם הרגשה שלילית עמוקה כלפי יהודים, בין שבמודע ובין שלא. היהודי עצמו, גם הוא לא הבין את פשר התגובות אליהן נחשף. לכן בדרך כלל התרחש תהליך של רציונליזציה לאותו רגש שלילי שהתעורר כלפיו בניסיון להצדיק אותו. מתוך כך הוגדרו לאורך הדורות מגוון סיבות חיצוניות לשנאת יהודים.
על הבסיס הרציונלי הזה ניסו היהודים ליישם פתרונות שונים כדי למגר את השנאה, וכפי שההיסטוריה מוכיחה הם לא הועילו. הניסיון להידמות לאומות העולם ולחיות ביניהן לא צלח, והוביל בזמנו למסקנה שהדבר היחיד שיפתור את בעיית היהודים הוא מדינה יהודית. כיום יש הסבורים שדווקא אותה מדינה היא שמפריעה לסיומה של האנטישמיות עתיקת היומין.
אך האמת היא, שאפילו אם יחזירו היהודים את כל ארץ ישראל ויעברו לאי בודד באוקיינוס השקט, הרחק מכולם, השנאה כלפיהם לא תיעלם.
יהיה זה אך תמים לחשוב שנקיטת מדיניות כלשהי כלפי הסכסוך הערבי-ישראלי, בין אם היא תגיע מהצד השמאלי או הימני של המפה הפוליטית, תפתור את תופעת האנטי-ישראליות. "כי השנאה קודמת לכל הטעמים", כפי שמסביר בעל הסולם, והסיבה לה היא שורשית ותמידית.
תופעת האנטישמיות ליוותה את העם היהודי תמיד, כמו קליפה השומרת על הפרי. היא גרמה לכך שלא ייפרדו זה מזה, שייאלצו לחפש זה את זה, עד שיתוודעו מחדש אל השורש, אל השיטה שקיימת בהם ואל הייעוד שלהם. הדבר המשמח הוא, שכאשר יש דיאגנוזה נכונה, קיימת גם התרופה המתאימה.
מהפכת יחסים
משך כל ההיסטוריה סבלה החברה האנושית ממאבקים, ממלחמות ומשפיכות דמים, ובמאה ה-21 העולם ניצב על פרשת דרכים. על אף הפיתוח, החדשנות והקִדמה, לא השכילה האנושות למצוא עד כה דרך להשכין שלום אמיתי בין בני אדם. התעצמות הרצון האגואיסטי של האדם מולידה שוב פוטנציאל הרסני ואלים במיוחד.
כיום העולם נעשה כל כך מקושר ועם זאת קיצוני מאוד, אין לאן לברוח ולבודד את עצמנו זה מזה. התלקחות ביחסים הבינלאומיים תשפיע על כולם, כי כולנו בסירה אחת. מצב העולם מצביע על כך שנדרשת מהפכה ביחסים בין אדם לאדם. לא עוד מהפכה בכוח הזרוע, או מהפכה ממוחשבת, אלא מהפכה אנושית שתביא לחיבור והשלמה ביחסים בין אנשים.
לאחר מלחמת העולם השנייה נוסד ארגון האומות המאוחדות במטרה להביא לשלום כלל-עולמי. בחזית בניין האו"ם בניו יורק נחקקה הנבואה: "וכִתתוּ חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
עשרות שנים מאוחר יותר, אנחנו עדיין רחוקים מאוד משלום אמיתי. במקרים מסוימים, לכל היותר הצלחנו להגיע לפשרה, לפיוס, להפסקת אש, ל"שלום קר" או לשכנות טובה.
לכאורה, הליברליזם המודרני סיפק תקווה כלשהי לסדר חברתי שיביא שלום, השלמה ויחסים מתוקנים בין בני אדם. אבל כבר בשנות הארבעים התריע בעל הסולם: "מתי שייהרס משטר הדמוקרטי, יירש אותו משטר הפשיסטי והנאצי". הוא הדגיש כי "העולם בטעות חושבים את הנאציזם לתולדת גרמניה בלבד", אולם "אין תקווה כלל שהנאצים יגוועו עם הניצחון של בעלי הברית, כי מחר יקבלו האנגלוסאקסים את הנאציזם".
בעל הסולם צפה מהלך התפתחותי מפתיע בלוגיקה שלו, כיום מתחילים לראות את התגשמותו בפועל.
עד כה נחשב הליברליזם לסדר החברתי המתקדם ביותר של האנושות. סדר חברתי ששואף לכונן שוויון, לחוקק חוקים שישמרו על זכויות של מיעוטים, ליצור אדם יפה יותר, טוב יותר, נאור יותר. בימינו הרעיונות הליברליים והנאורים, שלאורם התיימרה החברה המערבית להתקיים, מתרסקים קבל עם ועדה, והתקווה לשלום בעולם הולכת ומתרחקת. מי היה יכול לשער בדעתו שלכך יובילו הדברים?
הליברליזם מתגלה כחסר אונים וחלש לנוכח הכוחות העולים האורבים לפתחו, האסלאם הקיצוני ותנועות ימניות לאומניות קיצוניות מצד אחד, והשמאל הרדיקלי מן הצד האחר. מצב זה מדאיג במיוחד, שכן כאשר הסדר העולמי מתחיל להתערער וכוחות קיצוניים מתחילים לשלוט בו, נוצרת קרקע פורייה להתנגשות, למלחמה.
הכאוס ניכר בכל מערכות היחסים האנושיות, החל מחיי הפרט שמתקשה כיום יותר מתמיד לבנות משפחה ולשמור על שלמותה, דרך חיי החברה שהופכת להיות קיצונית ומשוסעת יותר, וכלה בפוליטיקה, במנגנוני השלטון, בעולם העסקים ובתחומים נוספים. נראה שכל המסגרות והמערכות שבנינו נסדקות ומתפרקות בזו אחר זו, וכמו זועקות הן בייאוש לסדר חברתי חדש.
למעשה, המשבר והכאוס הכללי שבו אנו שרויים מקדמים אותנו להכרת האמת, להבנה איפה טעינו. עם יד על הלב, למרות העובדה שכמעט 250 שנה עברו מאז תחילת הליברליזם, מעבר למילים היפות לא התרחש באדם עצמו שום שינוי ממשי, לא באירופה, לא בארצות הברית של אמריקה וגם לא בשום מקום אחר.
אם נבחן את הדברים באופן אובייקטיבי ונתבונן בפנימיותו של האדם, נגלה שמדור לדור האגו שלו הולך ומתעצם. אבל עם הזמן, שלא כמו בימים עברו, למד האדם המודרני להסתיר את שאיפותיו האגואיסטיות ביתר תחכום וערמומיות.
ה"עטיפה המתורבתת" לכאורה שהאדם עוטה – ההשכלה, הידע המדעי שצבר, ההגות הפילוסופית והתרבותית – לא שינתה את טבעו מהיסוד. גם כיום בעידן הפולטיקלי קורקט, היחס השוויוני והמנומס כביכול שאנשים מפנים זה כלפי זה בדרך כלל אינו יחס אמיתי, לבבי, אלא רק מהפה ולחוץ.
שלום פירושו שלמות. שלמות יכולה להיות רק בתנאי שאנחנו מכירים את טבע האדם ואת הכוחות הפועלים עליו.
כל הגישות הליברליות של ימינו נקלעות למשבר, מפני שאין בהן כלים להתמודד עם טבעו האנוכי של האדם. כדי להגיע להשלמה ביחסים בין בני אדם, למימושם האמיתי של אידיאלים כמו חירות, שוויון ואחווה, לא יעזרו חוקים, כללי התנהגות, אפליות מתקנות או משטרים כאלה ואחרים. זאת מהסיבה הפשוטה שהאדם תמיד ימצא את הדרך לסובב הכול לטובתו הפרטית.
מכבסת המילים, הצדקנות וכללי המוסר הפורמליים, אין בכוחם לשנות את יחסו הפנימי של אדם לזולתו. כדי להגיע לחיבור נכון בין בני אדם, למימוש מלא של אידיאלים כאלה, האדם עצמו צריך להשתנות. זהו המפתח לשינוי בר-קיימא.
במובן מסוים אפשר לומר שאנו עומדים בפני החלפת מנגנון ההפעלה האנושי. כיום האדם רגיל לקבל שינויים טכנולוגיים, מעברים ממערכות הפעלה ישנות למתקדמות, אך קשה לו לתאר שהוא בעצמו עתיד לעבור שדרוג.
תארו לעצמכם שהייתם צריכים להסביר לאדם לפני 50 שנה מהו אינטרנט, מהן רשתות חברתיות, כיצד הן פועלות ומה תהיה השלכתן עלינו. סביר להניח שלא היה קל לכם לתת הסבר כזה, מאחר שזה מעבר לתפיסתו של האדם דאז. תהליך דומה עתידה לעבור החברה האנושית, רק שהפעם מדובר ב"טכנולוגיה" שתכין אותנו לחיבור ולהשלמה הדדית.
התפתחות זו מחייבת השתתפות מודעת של האדם בתהליך, מאחר שהחלק שצריך לעבור מהפכה הוא החלק ההכרתי שבאדם. לכן, השינוי הנדרש אינו יכול לבוא דרך כפייה או ענישה, וגם לא דרך שיטות מוסר, או הבטחות דתיות לשכר בעולם הזה או בעולם הבא.
בעל הסולם, במאמר "היחיד והאומה", מדגיש: "שליטה המבוססת על כפייה ועונשין – הוא כוח חלש מדי, להניע לכל פרט באופן מספיק לשמירת צורכי הכלל. וגם הכלל ייחלש ולא יוכל לקיים התחייבותו, לשמור ולהגן על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד שבו. ואין לנו עסק כאן עם צורת המשטר של המדינה. כי בין שהיא אוטוקרטי, או דמוקרטי, או שיתופי – אין הם משנים כלום את עיקר ביסוסה של כוח האיגוד החברתי – לא תוכל להתייסד ומכל שכן להמשיך את קיומה, אם לא על ידי קשר אהבה החברתית".
עלינו להכיר בכך שכולנו חלקים משלם אחד, קשורים ותלויים זה בזה, כולנו חולקים את הרע ואת הטוב. בהתפתחותו המתקדמת ידאג האדם לזולתו מתוך הבנת המערכת הכללית ובאמצעות פיתוח רגש עמוק כלפי כולם וכך יתעלה מעל טבעו האגואיסטי, אל עבר טבע שני, גבוה יותר.
זהו שינוי תודעתי שיכול להתפתח רק מתוך ראיית התמונה הרחבה. אנו עומדים להרחיב את גבולות התפיסה שלנו, מהתפיסה הצרה בת זמננו של מודעות ה"אני", לתפיסה כוללת של מודעות ה"אחד".
הסטארט-אפ הישראלי
"כל התרבויות שבעולם יתחדשו על ידי חידוש רוחנו, כל הדעות יתיישרו, כל החיים יאורו".
הראי"ה קוק, אורות
מהפכת היחסים בין בני אדם, זהו הסטארט-אפ הישראלי המתקדם ביותר, לו זקוקה החברה האנושית בימינו. גם כיום ישראל עומדת בראש רשימת המדינות התורמות לחדשנות, אך לאמיתו של דבר הפריצה החשובה ביותר עוד לפניה.
תפקידה של ישראל הוא להגיש לעולם את שיטת החיבור המתקדמת, לפתח את "הדור הבא" באבולוציה שלנו כיצורים חברתיים ולהביא את האנושות כולה למדרגת הקיום הבאה.
השיטה המעשית למימוש השינוי התודעתי הנדרש מתוארת בהרחבה בחכמת הקבלה. ייחודה של שיטה זו נעוץ בעובדה שהיא פועלת בהתאמה לחוק האחד שפועל בכלל מערכת הטבע. מכוח אותו החוק נטבע בנו מלכתחילה מנגנון האגואיזם, הרצון לקבל הכול לעצמנו, ובכוחו גם לקדם אותנו אל השלב הבא בהתפתחותנו.
התפתחות איכותית כזו תעניק לנו כלים, מרמה אחרת לחלוטין, לבחינת מערכות יחסים, סדרים חברתיים, מודלים כלכליים, צורות ממשל ויחסים בינלאומיים. כפי שאמר בזמנו אלברט איינשטיין, אי אפשר לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן. אופני הקשר החדשים שייווצרו בין אנשים בעלי תודעה מתקדמת, הם שיביאו להולדתם של רעיונות חדשים ולבניית סדר חברתי חדש.
בשלב המתקדם של התהליך, תתפתח באדם היכולת לאזן רגשות ודחפים שליליים המתעוררים בו במגע עם מישהו השונה ממנו, אדם שלא חושב כמוהו. בהדרגה יתברר גם כיצד להשתמש נכון בהבדלים בין אנשים ובין מגזרים, בדעות השונות והסותרות כביכול, כמנוף שיאפשר להתקדם אל חברה שמרכיביה השונים מעשירים אותה ולא גורמים להתנגשויות הרסניות בתוכה.
פיתוח השיטה לחיבור צריך להתחיל דווקא בישראל, כי בעם היהודי השיטה הזו טמונה, כמו גם כל התשתית הנדרשת למימושה. אם היהודים ילמדו שוב להתחבר על פי השיטה שהחל לפתח אברהם, וידרשו טבע חדש של אהבה ונתינה, אז בתוך השאיפה לאחדות ביניהם יתגלה מחדש הכוח האחד. בדרך זו, תהפוך ישראל להיות דגם ראשוני של יישום הסדר החברתי החדש בין בני אדם.
שינוי הכיוון במדינת ישראל יגרום להשפעה גדולה ולשכפול צורת החיים המתקדמת בכל העולם. כך בהדרגה יתפתח העולם למצב שבו עקרונות החיבור ואהבת הזולת יהיו כגג מאחד לכל התרבויות והעמים. זהו השינוי היחיד הנדרש. מלבד זאת, כל אדם וכל עם יישארו באופיים, בתרבותם ובמנהגיהם. יהודים, לא יהודים, בני כל הגזעים והעמים, כולם ירגישו מחוברים.
השלום בעולם
עמוק בפנים כולם כמהים להרגשת רשת ביטחון שתעטוף אותם, לתחושה שאין עוד צורך להילחם על מקומם. אף אדם אינו רוצה לחיות חיים מלאי דאגה וחרדה קיומית. שנים רבות מדי חיה החברה האנושית במצב של בדידות וניכור, כשכל אדם דואג לעצמו ונלחם על לחמו ועל חייו.
אם נתבונן לתוך עיניו של עם ישראל, נגלה עיניים טרוטות מחוסר שינה. הרי מאז החזרה לארץ ישראל, לא ידע העם הזה לילה אחד של שקט, עומד הוא קבוע על המשמר, ממתין להתקפה הבאה שעלולה לבוא אליו מכל צד ומשלם בטובי בניו.
ואם לא די בשונאים מבחוץ, בשנים האחרונות גברו גם השונאים מבית. מדוע? כי הגיעה השעה למימוש החיבור והשלום בעולם.
יחסו של העולם כלפי היהודים תלוי רק במעשיהם של היהודים עצמם. נאמר במקורות כי: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". ומסביר הרב קוק: "כל רעש עולמי… לא בא בעיקרו כי אם בשביל ישראל", ולכן "קרואים אנו כעת לתפקיד גדול… למלאותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עמנו יחד".
כל חלקי האנושות קשורים זה לזה ברשת אחת גדולה. מכיוון שכך, כל עוד ישראל מפולגת ומסוכסכת מבפנים, השפעתה על אותה רשת היא שלילית. מכאן נובעות כל ההתנגשויות בין בני אדם, בין מדינות ומעצמות, מכאן נולדות הקיצוניות, האלימות והשנאה.
טיב הקשר שבין חברי האומה הישראלית הוא הגורם שמטה את הכף בתוך מערכת הקשר הכללית, לכיוון של קשר חיובי או שלילי בין כולם.
כאשר ישראל תממש את השיטה לחיבור בתוכה זה ישפיע באופן חיובי על מערכת הקשר הכללית. לכן נאמר שעם ישראל אמור לשמש כאור לגויים. המשמעות היא שבניית קשרי חיבור ואהבה בתוך עם ישראל, מפעילה את הכוח שיכול לאזן ולתקן את מערכת הקשר האנושית.
מתוך הרגשת האחדות שתתפשט מישראל לעולם, ייפסקו האנטישמיות, האלימות, הפיגועים והמלחמות. "כאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורֵעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם".
השלום בין היהודים ישליך על תהליך השלום הכולל במזרח התיכון ובעולם כולו. "השלום הלאומי, רק בהתפתחו כראוי על פי דרכיו הראויים לרוח עמנו, ישוב להיות מניע את הגלגל הגדול הכללי, את השלום האנושי". סוף סוף יהיה אפשר לממש את אידיאל השלום העולמי, אליו שאפו לאורך דורות.
"כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית… ליתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת", אומר הרב קוק, "אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו… אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא יוכל לעלות על לב. אז יתבטל כוח הזרוע מעיקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותיהפך לגנאי גמור".
ירושלים תחזור למלוא תפארתה כשתתפקד כבירתה של האהבה בעולם. האנושות כולה, והיהודים בתוכה, יבינו מה באמת עיר הבירה מייצגת. "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", "וכולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם", אמרו על כך הנביאים. ירושלים תשמש כמקור הטוב לאנושות כולה, ומתוך כך יבואו כולם לתמוך בישראל. או אז יהיה ברור מדוע עיני העולם תמיד היו נשואות אל ירושלים.
*
ובינתיים, עד שנתחיל לנוע יחד לעבר יישומם של העקרונות הנפלאים האלה בחברה, רק אותה מדבקה על הרכב: "ואהבת לרעך כמוך", מרמזת על היעד הנצחי שאליו מוליכים אותנו גלגלי ההיסטוריה.
"כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית… כי אנו בני האידיאה".
בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה""פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך'…
בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו".
בעל הסולם, אגרת מז
אחרית דבר
הקשרים האינטרסנטיים יצרו מפלצות בדמותם של תחרות דורסנית, קפיטליזם חזירי, שחיתות מערכתית, הקצנה דתית, טרור פונדמנטליסטי, וזרעו שנאה רבה בכל מערכות החיים המקיפות אותנו.
בתוך כל אלו ישנם גורמים, בייחוד אלו העומדים בראש הפירמידה החברתית, שאין להם רצון לקחת חלק בתהליך השינוי, משום שתהליך זה אינו משרת את האינטרס שלהם. הם יעדיפו לשמר את המצב הקיים, מאחר שלכאורה יש להם יותר מה להפסיד.
אך מי שעיניו בראשו והוא מצליח לקרוא את המפה, ולראות כי המגמה בארץ ובעולם מעלה את כולנו על מסלול של התנגשות, יבין כי דווקא בעלי האינטרסים הגדולים ביותר צריכים לשאוף לקידום השינוי הנדרש. אחרי הכול, דווקא להם, שצברו הכי הרבה, יש יותר מה להפסיד.
אני יודע שכאשר מתבוננים על מצב העולם מצד אחד ועל מצבו של העם שלנו מצד אחר, שאולי נראים משוסעים מתמיד, השאלה הטבעית שמתעוררת היא מהיכן מתחילים? והאם ייתכן שממצב הפילוג הזה אפשר להגיע לאחדות? על כך חשוב לומר כי דווקא המצב הזה שנראה כמשבר חברתי עמוק, הוא נקודת ההתחלה הטובה ביותר לשינוי ולהתפתחות חיובית.
בעם ישראל קיימים כל המרכיבים והניגודים הפנימיים הנדרשים לצורך מימוש ההשלמה ההדדית. ייחודיותו של העם היהודי היא להביא למצב חיבור והשלמה, מלשון שלום.
קיימת בנו שנאה עזה אבל גם חום אנושי חזק מאוד, אנחנו יכולים להיות מנוכרים מאוד ועם זאת מחבקים מאוד. אל תתנו לעובדה שהכול נראה כעת שבור וחסר תקנה, להפחיד אתכם, להפך, ההשלמה האמיתית מתבצעת רק בין ניגודים, מעל שנאה, מעל פילוג. למעשה עד שלא התגלה בימינו העומק המרבי של הפילוג והשסע, אי אפשר היה להתחיל לעסוק בהשלמה, מצב זה מראה על מוכנותה של החברה להתחיל בתהליך.
שינוי מתחיל במודעות, ההבנה של "הסיפור היהודי" ומקומו בפאזל האנושי, הוא השלב הראשון. סימון המטרה והכיוון הנכון לשינוי הוא חלק משמעותי מאוד, ממנו כבר מתחיל להתרקם תהליך. מתוכו גם תיבנינה בהמשך התשתיות החדשות.
ומעבר לכך, כשייווצר בנו הרצון לשינוי חיובי, נוכל ללמוד מחכמת הקבלה איך להביא אל חיינו את הכוח האחד שרק בכוחו לחבר בין הפכים, לאחד בין ניגודים, לבנות קשרים של חיבור מעל פירוד והתקרבות מעל ריחוק.
האם נשכיל לעשות זאת? הבחירה נתונה בידינו.
52 Adolf Hitler, Mein Kampf, p. 219.
53 Ronnie S. Landau, The Nazi Holocaust: Its History and Meaning (US: Ivan R. Dee, 1994), p. 137.
