"לא לשנאה ולא לפחד", צעקו בקולי קולות עשרות אלפי בני אדם, יהודים ושאינם יהודים, שצעדו אמש בניו יורק, בתהלוכת ענק נגד האנטישמיות והשנאה. גם בירושלים התהלכו כמה מאות בני אדם, כתמיכה במפגן הסולידריות וכאות הזדהות עם יהודי ארה"ב.

אלא שהצעדה בניו יורק לא תניב תוצאות גדולות. השנאה ליהודים חזקה יותר ומתגברת מיום ליום. קחו לדוגמה את שרשרת הפיגועים הרצחנית שהכתה את יהודי צרפת בשנת 2015 וזעזעה את העולם כולו. נבחרי הציבור הביעו הזדהות ויצאו להפגין תמיכה עם ההמון בשדרות פריז, ואכן המודעות לשנאת העם היהודי והצורך למלחמה בה גברו פלאים. על פניו נראה שגרף השנאה היה אמור להצביע על מגמת ירידה, אלא שמאז, תוך שלוש שנים בלבד, נרשמה עלייה של שבעים וארבעה אחוזים במדד האנטישמיות!

אם היה מדובר במקרה אחד היה אפשר למצוא תירוץ טוב לעליית האנטישמיות בצרפת. אולם רק בפברואר של השנה החולפת, שעות ספורות לפני תחילתה של סדרת מחאות נגד האנטישמיות הגואה בצרפת, כדוגמת ניו יורק אמש, חוללו שמונים מצבות בבית-עלמין יהודי במדינה. המגמה כצפוי לא ירדה אלא להיפך, טיפסה וממשיכה לטפס מיום ליום. כך לצערי עלול לקרות גם בארה"ב. למרות התחמשות היהודים בנשק ובאמצעי הרתעה, למרות הפטרולים סביב המוסדות היהודים, למרות ההרהורים לערוך אימוני הגנה עצמית בבתי הכנסת – המצב ילך ויחמיר, ונראה כי אמצעי הביטחון וההגנה לא יועילו לאורך זמן.

ועוד דבר: צעדות אינן ממנהגי היהדות. הן אינן מושרשות בתרבות העממית שלנו. דרכנו היא ללמוד ולחקור, לא לצעוד ולצעוק. עלינו להתיישב יחדיו סביב שולחן עגול וללמוד מדוע מתרחשים כל אותם המקרים? מדוע שונאים אותנו? מדוע השנאה בת אלפי השנים אינה פוסקת אלא הולכת וגוברת? עלינו להתחקות אחרי אברהם אבינו, אב האומה הישראלית, שחקר ובדק, ולשאול כמוהו: איך ייתכן שמכוח אחד במציאות, כוח טוב ומיטיב, ייצאו לנו כל הצרות האיומות האלו? במה חטאנו? במה אשמנו או בגדנו?

הלימוד וההתעמקות בשאלות הללו יבררו לנו בהדרגה את חוקיות הבריאה. הם יאירו לנו מהן תכונותיו של הכוח העליון, כיצד הוא פועל לטוב ולרע, ומה נדרש מאיתנו כדי לפעול עימו בכפיפה אחת. על רגל אחת? התורה כולה היא באהבת הזולת. החיבור בינינו – לא בבריחה מהרע, אלא בשאיפה אל הטוב – זה הייעוד שלנו כאומה. על פי חכמת הקבלה, החיבור מעל כל ההבדלים בינינו מעורר כוח חיובי שמוקרן לעולם, "אור לגויים". זה הכוח הטוב שאומות העולם צמאות לו, ובהיעדרו הן קמות עלינו לכלותינו. לשם עלינו לצעוד