משהו קורה בתוך איראן. הכלכלה במשבר, התעסוקה בשפל, המצב מידרדר, והדור הצעיר קם ומוחה. צעירי איראן, ביניהם אקדמאים רבים, גודשים את הכיכרות במחאה על מצבם הכלכלי ונגד השליט ח'אמנאי הכריזמטי. העולם מתקשה לראות את המרד העממי שמתבשל בלב הרפובליקה האסלאמית. הממשל חוסם את הרשתות החברתיות והתקשורת משדרת דיווחים כוזבים.

אחד הסרטונים המעניינים שהודלפו ונצפו הוא תיעוד מהפגנה נגד המשטר, שבו נראים ממעוף הציפור דגלי ישראל וארה"ב פרוסים לרוחב הכביש – ובמקום לרמוס אותם כאות שנאה לאויביהם האולטימטיביים – נראים הסטודנטים המפגינים הולכים בשוליים ונמנעים מלדרוך על הדגלים. "האויב שלנו כאן", הם טוענים, "לא שם".

לפני כשלושים שנה הייתי בקשר עם מספר איראנים. נשבתי בקסמם. התרשמתי מהתבונה ומהפיקחות שלהם, מהעדינות הרבה ומההשכלה הרחבה. התרגשתי מהמשיכה העזה שלהם לחינוך, לתרבות, למדע, לספרות, למוזיקה – לכל דבר שסימן קִדמה והתפתחות.

אחר כך עלה לשלטון האייתוללה עלי ח'אמנאי, וכדי לשלוט בעם ביד תקיפה, הוא נקט קו נוקשה וקיצוני וחוקק חוקים דרקוניים. כשהגיע הדור הנוכחי, חשבו ח'אמנאי וחבר מרעיו לשלטון שזהו, הנה קם דור חדש שיסכים לאכול את המנה הקבועה שמוגשת לפניו בצלחת. הרי זו המציאות היחידה שהדור החדש מכיר, מעולם לא טעם דבר אחר. אלא שהשלטון לא לקח בחשבון את העולם המקושר, את קווי האינטרנט ואת הרשתות החברתיות. הם לא הבינו עד כמה הדור הצעיר מודע למצבו התפל לעומת שאר העולם.

צעירי איראן, רוב רובה של המדינה בעלת הפוטנציאל האנושי הגבוה, התקנאו באורחות המערב והשתוקקו להיות כמותם. הם מעולם לא היו דתיים במיוחד ובטח לא קיצוניים, וידעו שביכולתם להיות מוצלחים מאוד בכל תחום. מכאן נובע המרץ והכוח שלהם לצאת ולדרוש שינוי. לא מוסכם עליהם כלל שמיליארדי דולרים ייזרקו על אמצעי לחימה בזמן שבעיניהם אין כלל שונא ואויב. "למה שנסבול?", הם חושבים, "רק בגלל שכמה עריצים בעלי שאיפות לשלוט על חצי עולם, דבר שממילא לא יקרה, מפסידים משנה לשנה? הרי פרט למניין האזרחים ההרוגים שמטפס ולסנקציות החונקות לא נקבל כלום".

ועם זאת, אין מה לשגות בדמיונות. גם אם תושג סופסוף גישה ליברלית ומתקדמת באיראן, היא לא תנטרל את האיום עלינו, לא תוביל להסכם שלום ולא תחולל שינוי במזרח התיכון. לפי חכמת הקבלה, המציאות מורכבת משכבות רבות, ובשכבה העמוקה ביותר כולנו מקושרים כאחד. לישראל, כמו שכתוב בספר הזוהר, יש תפקיד ייחודי ברשת הכוחות הזו. עם ישראל שומר על מאזן כוחות יציב וחיוני – בתנאי שהוא מבצע את תפקידו: מפיץ לכל העמים את שיטת החיבור, המפתח לחיים הטובים. בשתי מילים: אור לגויים.

הנוסחה היא פשוטה: כל עוד ישראל מתאחדים ביניהם, מעל ההבדלים והסכסוכים שגוברים בהם כדרך הטבע, אז הם מעוררים כוח חיובי, ייחודי – "אור" בלשון הקבלה. לעומת זאת, כשהיהודים מפורדים ביניהם, הם מעוררים כוח שלילי בעולם, שהולך ומצטבר כנגדם בדמות שנאה ואיום מצד אומות העולם, כמו לדוגמה: פרויקט הגרעין האיראני המפורסם.

חשוב לא לרוץ ולנטרל את הגרעין, אלא לממש את ייעודנו. האיום האיראני, כמו האנטישמיות המשתוללת ועוד שלל רעות חולות, נחוצים לנו כדי שלא נמשיך לשקוע בתרדמת הגלות לעוד אלפיים שנה, אלא שנזוז על מקומנו בחוסר נוחות, ונשאל סופסוף למה לא עוזבים אותנו בשקט ומה נדרש מאיתנו. התשובה – עבורנו, עבור האיראנים ועבור האנושות כולה – טמונה בחיבור בינינו.