רע בעולם, רע לישראל
כמשהו רע קורה בעולם, לא חשוב מה, אפשר להתחיל להתכונן לכך שיתלו את האשמה ביהודים. בסוף, איכשהו, זה תמיד מגיע, אז אין מה להיות מופתעים מחדש כל פעם. האם יש בעניין הזה איזו חוקיות שאנחנו לא מבינים? על מנגנון הניהול שפועל מאחורי הקלעים.
כשמסתכלים רחב רואים שעוזבים את היהודים לנפשם רק בתקופות שבהן העולם עסוק בהתאוששות מאיזו מכה, או לחילופין נמצא בשגשוג ופריחה. כך למשל היה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ואז גם קיבלנו אישור להקמת המדינה. תארו לכם שהיום הייתה עולה באו"ם כזו הצבעה, הרי לא היו מאשרים לנו אפילו שכונה. ולא שנעלמה אז האנטישמיות, אלא שהיא הייתה ברמה יותר נמוכה. מצד שני, אם נהפוך את התמונה, כאשר רע בעולם מפנים כלפינו אצבע מאשימה. "זה שוב פעם היהודים".
גם אם לא פוליטקלי קורקט לומר זאת בקול רם, הדעה הרווחת באנושות היא שהיהודים מנהלים את העולם, את הממשלות, שכל הכסף אצלם. מתי שטוב להם, היהודים מעוררים מלחמות, מתי שצריך מארגנים משברים ברחבי העולם. הכול – לפי האינטרס שלהם. בכל רגע נתון הם מושכים בחוטים, מניעים את כולם לעבוד בשבילם. ואפילו אם נראה שמשהו יוצא מתחת שליטתם, זה רק בגלל שהם מחליטים לתת לאחרים הרגשה אשלייתית כזו, איזו הפסקה קטנה, הנחה, משיקולים ששמורים עימם. אפילו אנשים שלא ראו יהודים אף פעם, מרגישים שכך מתנהל העולם.
והאמת היא שכך כתוב גם במקורות שלנו, שמסבירים איך בנוי הפאזל הכלל-אנושי. "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", גילו החכמים מזמן, ויש קשר ישיר בין טיב היחסים שבין היהודים לבין שלום העולם.
במה מדובר? אנחנו היהודים אמורים להיות מאוחדים, להתחבר זה לזה לפי הכלל הגדול של ואהבת לרעך כמוך. בגלל שזה כמעט ולא קורה, נוצרת חסימה שמעכבת את זרימת הכוח הטוב לעולם. במקביל, כוח הרע כל הזמן מתגבר, האגואיזם נעשה יותר צר. המאזן השלילי הזה גורם לכך שמתרבות הצרות, וסבל רב נגרם לבני האדם.
מצד מערכת הטבע הגדולה, כוח הטוב לא מגולה בעולם שלנו, הוא נסתר. רק דרך האומה הישראלית הוא יכול להתגלות, כי אנחנו בהגדרה אחראים על הפיתוח והמחקר.
פעם, כשהיינו מחוברים, זרם דרכנו שפע לעולם, אבל מאז שנחרבנו על ידי שנאת חינם המעבר הזה נסתם. לכן העולם מרגיש אותנו כגורמים לכל רע. גם אם לא מובן איך המערכת הבנויה, וגם אם לא גלוי הקשר בין היהודים לאיזו תופעה רעה, ברור לאנשים אינסטינקטיבית שהיהודים אשמים בכל צרה וצרה, מחיי הפרט ועד לאנושות כולה.
מתי זה ייפסק? אף פעם. זהו חוק טבע ממש. והיחס השלילי אלינו יתעצם, עד שלא נתייחס איש לרעהו באהבה, ונהפוך להיות כאיש אחד בלב אחד. רק במצב הזה ייפתח הצינור שכעת אנחנו סותמים, יבוא כוח טוב לעולם ויאזן את כל הרע. האנושות תתחיל לחוש הרמוניה, רוגע ושלווה, תיהנה מחיים טובים, בהדדיות והשלמה.
בשורה התחתונה: יהודי זה מלשון ייחוד, איחוד, חיבור. בינינו, ועם כוח הטבע הכללי, שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה. נלמד לגלות אותו, נעשה לו אקזיט לעולם, ובמקום שנאה נזמין הערכה ואהדה מכולם. פשוט. זורם. מושלם.
