איטליה נצמדת לימין וזה לא סימן טוב ליהודים
גם באיטליה התחילה שנה חדשה. לא חגיגות לפי היום הראשון בלוח השנה, אלא הנהגה חדשה, ממשלה ימנית שלא הייתה כמותה מאז מלחמת העולם השנייה.
חידוש נוסף הוא האישה הראשונה שתעמוד בראשות ממשלה איטלקית: ג'ורג'יה מלוני. מפלגתה "האחים של איטליה" צמחה מארגון ניאו-פשיסטי שהוקם אחרי מלחמת העולם השנייה, והיא תהיה גם המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. המשמעות היא יכולתה של מלוני לנהל את המדינה כמעט בלי התערבות או צורך בסיוע של האופוזיציה.
מלוני דוגלת ביחס נוקשה כלפי מהגרים, אוחזת בתפיסת עולם שמרנית שבראשה ההגנה על ערכי המשפחה, דרוכה להיאבק מול הזרמים הליברלים המתחזקים ותוקפת את התערבותם של בנקאי האיחוד האירופי באיטליה.
לא רק ארץ המגף צועדת לימין, המגמה הזו דורכת במקומות רבים בעולם, והיא תלך ותתחזק. מאז שרוסיה החלה לחמם את האזור במלחמה ונתנה חשיבות לחימוש ולשימוש בכוח, מדינות נוספות מתעוררות ומקשיחות עמדות.
לצד רוסיה ואיטליה, גם מדינות נוספות באירופה ומדינות המזרח התיכון על כל התנועות הדתיות שבהן, עושות צעדים לקראת הצטרפותן למהלך הימני, והעולם שוב מתקרב למלחמה כוללת.
אנחנו כבר נמצאים בפתחה של סכנה גלובלית, במאבק שמתגבש עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. אם נפתח את המפות ונלמד את השינויים שעברו המדינות מאז ועד היום נמצא שכל יבשת אירופה היא כחבית נפץ אחת גדולה. לכל מדינה טענות ותביעות כלפי שאר המדינות, ומספיק גפרור אחד קטנטן כדי לגרום להכול להתחיל לבעור.
גם אם יש אפשרות קלושה לכבות את השריפות הקטנות שמתלקחות בהדרגה, עדיין לאף מדינה אין עניין בכבאות. להיפך, כל מנהיג מחכה בשקט, עם פגיון חד מאחורי גבו, כדי להתפרץ בתביעות שלו כלפי כולם.
מאז שהרוסים כבשו שטחים שלמים אחרי מלחמת העולם השנייה לא נעשה תיקון היסטורי, לא הופקו לקחים ולא הייתה התמודדות יסודית עם העבר האפל. לא נערך אף דיון מסודר בין המדינות, ולכן אין כל החלטה משותפת, מתוך הסכמה הדדית וברוח חופשית, על גבולות המדינות ביבשת אירופה.
אז נכון לעכשיו יש מי שרוטנים נגד הגבולות הלא-הוגנים שנוצרו, ויש מי שתומכים בהפיכתה של יבשת אירופה למרחב ללא גבולות. כך או אחרת, אף מדינה אינה מרוצה מגבולותיה, ואי-אפשר לפתור את הבעיה המורכבת הזאת מהיום למחר.
עלייתה של מלוני תטריד את מנוחתו של האיחוד האירופי, בעיקר בכל הקשור למשטר הסנקציות נגד רוסיה. היא תפר את שלוותן של מדינות רבות בעולם שעוקבות אחריה עם יד על הדופק. באשר לישראל, כרגע אנחנו לא העיקר. לאירופה, אם לכלול גם את רוסיה, יש צרות גדולות על הפרק, כך שהיהודים הם לא בסדר עדיפות ראשון.
אבל אנחנו כבר מורגלים ולמודי ניסיון מהעבר. כרגע אירופה עסוקה בצרותיה, אבל ברגע שהמלחמה תדעך, שהאווירה תירגע והעסקים ישובו למסלולם, השנאה ליהודים תעלה ושוב נהיה אשמים בכל הרע שקורה באנושות – ממלחמת העולם הראשונה ועד המלחמה באוקראינה. אין מה להתנחם בעובדה שמלוני ביקרה בעברה בישראל והיא ידידה של המדינה. היחס שלה יכול לקבל תפנית של מאה ושמונים מעלות.
אומנם הגל הימני משטרתי יותר, חובב סדר ופחות בלגן, אבל הוא גם קרוב יותר לאנטישמיות. איטליה בקלות יכולה לחזור למשטר הפשיסטי ששלט בה ואנחנו עלולים להיות על הכוונת. אם וכאשר נחווה על בשרנו את השנאה היוקדת, אולי אז נפנים את האמת הנצחית: אנחנו בעצמנו קובעים את גורלנו. באחדות בינינו אנחנו "אור לגויים", מעוררים כוח עליון שמסוגל לנטרל את השונאים; ואילו בהתעצמות הפילוג בינינו שגורר לשנאת חינם, אנחנו עלולים להמליך עלינו עוד מנהיגים קיצוניים.
