ניצחונו של גבריאל בוריץ', מועמד השמאל האנטי-ישראלי, על מועמד הימין הקיצוני חוסה אנטוניו קאסט, בבחירות לנשיאות צ'ילה אינו מפתיע אותי.

הוא ניצח לא רק בשל העובדה שבצ'ילה יש קהילה גדולה של פלסטינים שהיגרו למדינה בסוף המאה ה-19. יש שם גם לא מעט צ'יליאנים מקומיים יוצאי גרמניה שהם בעלי עמדות אנטישמיות. פגשתי אותם פנים לפנים, כאשר הרציתי בכנס גדול בבירה סנטיאגו בשנת 2012, והתראיינתי בערוצי טלוויזיה מובילים. כעת פשוט השקפתם יוצאת במופגן לאוויר העולם.

זו רק ההתחלה. אם לא יחול שינוי חיובי באווירה העכורה של האנושות, אנחנו עתידים להיוודע להתעוררות של תנועות נאציות רבות ולשנאה נוטפת כלפי ישראל. ראינו התעוררות כזו בעבר בארגנטינה, וכעת תורה של צ'ילה.

הקיצוניות שמתעוררת בימינו נובעת מתוך מצבה המעורפל של האנושות. האגואיזם האנושי גובר ומפריד בין עמים ובני אדם, והאנושות אינה יודעת לאיזה כיוון עליה להתפתח. היא נעה או לעבר תנועה קומוניסטית שמאלנית או לעבר תנועה פשיסטית ימנית, כמו שייצגו שני המועמדים האחרונים שרצו לנשיאות בצ'ילה.
בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, המשיל את האנושות לחולה אומלל המתגלגל מקצה פוליטי אחד לקצהו האחר בשל מכאוביו האנוּשים, "האנושות השליכה את עצמה לימין קיצוני כמעשה גרמניה או לשמאל קיצוני כמעשה רוסיה, ולא בלבד שלא הקלו לעצמם את המצב אלא עוד החמירו המחלה והכאב, והקולות עד לשמיים, כידוע לכולנו" (מאמר "השלום").

במאמרים נוספים שכתב מאז, התריע בעל הסולם כי אם האנושות לא תחל בתיקון העולם, השלב הבא שלה יהיה התפשטות המשטר הנאצי בכל החברה המערבית. על השלב הזה כבר אפשר לסמן וי, כי כעת מגיע השלב הבא: הנאציזם כבר מתפשט גם ביתר מדינות העולם המפותחות.

צ'ילה היא המדינה המפותחת ביותר בדרום אמריקה, מדינה הקרובה באופייה לאירופה. היא גם סיפור הצלחה כלכלי: עשירה במשאבים, יש לה ענפי דיג וחקלאות משגשגים, והיא מדורגת במקום הגבוה ביותר מבין מדינות דרום אמריקה במדד הפיתוח האנושי של האו"ם. לכן מתחילות לנשב בה רוחות אנטי-ישראליות.

גם אם הימין הקיצוני היה נבחר לנשיאות, היחס לא היה אחר. ימין קיצוני או שמאל קיצוני – שני הקצוות הללו מתחברים כאחד בשנאתם נגד היהודים. מכל פאנל או מפלגה, מכל חוג ותנועה, יאשימו את ישראל בסופו של דבר ויבקרו את מדינת ישראל על כל פיפס קטן.

אנחנו לא חפים מפשע – אבל פשע רוחני. העובדה שמאשימים אותנו ברוע שבעולם כבר מצביעה על תופעה מעניינת: אומות העולם מרגישות שיש כוח מיוחד בעם ישראל, ומאשימות אותנו בדרכן על כך שאנחנו לא מזרימים אותו הלאה. בתת-הכרה הן רגישות יותר מאיתנו לתפקידנו להיות "אור לגויים", ודרכן לבטא זאת היא באמצעות אנטישמיות מילולית או מעשית.

"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצות לכל המין האנושי שבעולם כולו", כתב בעל הסולם במאמר "הערבות", "עד שיתפתחו ויבואו לידי כך שיוכלו להבין את הנועם והשלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת". ברגע שאנחנו מחוברים בינינו כאיש אחד בלב אחד, אנחנו מזרימים כוח רוחני חיובי דרך רשת הקשר הפנימית החובקת את כל המין האנושי. אלא שבמקום לאהוב ולהתחבר, אנחנו שונאים ונפרדים. במקום לפעול בידידות, אנחנו נוהגים זה בזה בפראות. אי-מילוי תפקידנו הרוחני מורגש במדינות העולם, שכן הן לא זוכות לניצוצות אהבת הזולת שהובטח להן שיעברו דרכנו. זו סיבת הסיבות לאנטישמיות.

אם אנחנו לא מתחברים בינינו ומקיימים את התפקיד המוטל עלינו, אז הכוח העליון מסובב את אומות העולם נגדנו, כפי שקרה לאורך ההיסטוריה. מנהיגי העולם הם מעין סמן ליחסים בינינו וכלפי העולם. הם נשלטים בידי הכוח העליון של הטבע, כמו שכתוב "לב שרים ומלכים ביד ה'", ולכן דרך עמדותיהם ניתן לבחון במידת מה את מצבנו. ומצבנו כרגיל מחייב לבחור בערבות הדדית ולהתקדם ליישום הכלל של "ואהבת לרעך כמוך".