את דור הסנאפצ'ט, שמעדיף לגלול תמונות כהרף עין, קשה לשכנע לדפדף בספרי קריאה. אלא אם אתם כותבים בכישרון סוחף ונוגעים בלב הדור הצעיר.
כך קרה לסופרת האירית סאלי רוּני, מי שנחשבת היום לקול הספרותי המשמעותי הראשון של דור המילניום, שספריה הפכו לרבי-מכר בעשרות שפות ודמויותיה שובות את ליבם של רבבות צעירים.

רוני גם דעתנית. יש לה דעות החלטיות לגבי שינוי האקלים, אי-השוויון הכלכלי, משבר הדיור, סוגיית המגדר וכן, גם על המצב בישראל. רוני סבורה שישראל מקיימת משטר אפרטהייד והיא תומכת בתנועת החרם התרבותי על ישראל מבית ה-BDS, ולכן החליטה שלא יתרגמו לעברית את ספרה החדש. בתגובה לכך, החליטו רשתות הספרים הגדולות "סטימצקי" ו"צומת ספרים" להוריד מהמדפים את ספריה של הסופרת האנטי-ישראלית.

רוני לא לבדה במערכה. אושיות תרבות רבות מצטרפות ומחרימות את ישראל. לדוגמה המוזיקאית והסופרת פטי סמית' חיזקה את החלטתה של רוני ורואה בה מהלך אמיץ. היא עצמה לא הופיעה בישראל משנת 1999 בגלל דעות דומות, ואף הצטרפה לשש מאות אומנים שחתמו על מכתב פתוח הקורא לא להופיע בישראל בשל "צדק, כבוד וזכות להגדרה עצמית לפלסטינים שנלחמים בדיכוי קולוניאלי ואלימות ברחבי העולם".

אני מרוצה כשיש גלי מחאה כמו אלה. אולי הם יכולים להשפיע על החברה הישראלית לעצור ולענות ברצינות על השאלה "למה שונאים אותנו?". הרי אפשר בקלות לעצום עיניים, להסתיר את היחס העוין כלפינו, ולקלל את הזמרת או להחרים את ספריה של הסופרת. אבל כמה אפשר לטשטש ולבלום את השנאה כלפינו? סביר להניח שמחר יצטרפו עוד יוצרים.

היום אומנים מוכשרים הם בעלי כוח בינלאומי. עיני רבים נשואות אליהם, האוזניים קשובות לשמוע את עמדתם, ולא חושדים בהם כמו בפוליטיקאים ממולחים. להיפך. מעצם יכולתם לעורר הזדהות רגשית דרך היצירות שלהם, הם זוכים לאהדה אישית וקולם נשמע.

עלינו לדעת איך להשתמש נכון במקרה הזה כדי לערוך בדק בית, לעורר שאלות נכונות, להסתכל על עצמנו בעיני העולם. עלינו לחזור לשורשים שלנו ולהבין איפה הדברים הסתבכו, איפה פספסנו. להיות ישרים עם עצמנו ובעיקר ערוכים לתשובה שיכולה לדרוש מאיתנו שינוי מהותי.

כי היום אלה הפלסטינים, אתמול היו הנאצים, ושלשום היוונים, הרומאים, המצרים ומי לא. לשנאת ישראל שבעים פנים, לכן שום חרם שכנגד, או תגובה תרבותית נאותה לא יעזרו. גם אם כל אומני ישראל יתלכדו יחד למופע מרהיב מאין כמותו זה לא ידגדג לשונאי ישראל. עובדה, בכמה פרסי נובל זכו היהודים? כמה המצאות וחידושים הם תרמו לעולם? כמה שלא נהלל את העם הקטן הזה ואת אלף המהפכות שהצעיד עבור המין האנושי, דבר לא יעזור. השנאה חזקה יותר מכל הוכחה.
הדבר היחיד שיכול להוכיח לעולם את מעמדנו ומקומנו הוא רק אם נמלא את ייעודנו ונהיה אור לגויים. כלומר, אם נהיה דגם מושלם לחברה מאוחדת כאיש אחד בלב אחד על פני כל הניגודים. את הדרך לבניית חברה כזו מלמדת שיטת החיבור של חכמת הקבלה. אם נלך לשיטתה, אז נעורר בינינו כוח חיובי, כוח עליון של חיבור, אור שמאיר ומקרין לכולם במערכת העולמית והמקושרת שאנחנו חיים בה.

השינוי יתחולל מאליו. כשם שאומות העולם שונאות את ישראל בתת-הכרה כך הן יתחילו לאהוד אותנו יש מאין. האנושות מצפה מאיתנו לשינוי פנימי, היא תלויה בנו, וחרם פה וחרם שם הם עקיצות שנועדו להזכיר לנו מי אנחנו באמת ומה תפקידנו במערכת הכוחות. אם נגביר את כוח החיבור בינינו נגביר את כוח החיבור בעולם; אם נתעלה על הדחייה ועל היחס האנטיפתי בינינו, נמוסס את האנטי-ישראליות כלפינו מצד העולם. זה כל הסיפור.