אפקט הפרפר האנטישמי
בעוד ישראל נושמת בהפסקת האש, בעולם האש משתוללת. סבב האלימות האחרון בישראל עורר גל התפרצות אנטישמי זועם ברחבי העולם, מגרמניה ועד אוסטרליה, מצ'ילה ועד סין. הפורעים חיבלו בבתי הכנסת ובמוסדות יהודיים נוספים, תקפו יהודים מילולית ופיזית, ברחובות, במסעדות, בערים הגדולות.
יהודי אמריקה מספרים שהם מפחדים שיזהו את מוצאם. חלקם מסירים את הכיפות או את תליוני מגן דוד מצווארם, שוקלים להוריד מזוזות ומתלבטים אם ללכת ברגל לבית בכנסת. בתוך תוכם הם מייחלים שמדינת ישראל תימחק מעל מפת העולם, שכן מה שקורה אצלנו מוקרן אצלם. המכה שניחתת בגבולות ישראל – מכה כפליים בתפוצות. ומה הם כבר ביקשו? לחיות בשקט כאחד האזרח, כרומאים ברומא, כברלינאים בברלין, כניו-יורקרים בניו-יורק וכן הלאה. אלא שזה בלתי אפשרי מכמה סיבות.
ראשית, יהודים מעולם לא הצליחו להתבולל לאורך זמן. כל ניסיון התבוללות בעבר הביא לתוצאה הפוכה – לדחייה, לגירוש, לפוגרומים ורדיפות. בל נשכח, שיהודי הגולה עצמם נרדפו וגורשו מארצות לידתם, מבלי שהשונאים נזקקו לתירוץ המודרני של כיבוש וקיום יהודים על אדמת ישראל.
שנית, יהודים הם לא כמו כולם, גם אף אחד לא ייתן לנו להיות כאלה. אנחנו חייבים ללמוד היטב את ההיסטוריה שלנו ואת מקורות המופת ולהגיב בהתאם. להפסיק לחזור על אותן טעויות שוב ושוב בעיקשות עיוורת וחסרת מודעות שמביאה לנו מכות רצח.
שלישית, עם ישראל במקורו אינו עם כמו כולם, הוא אינו קבוצת אנשים שנולדה בחבל ארץ משותפת. אנחנו לא חולקים תרבות משותפת, מנטליות ונטיות דומות. אנחנו מקבץ אנשים מכל עם ואומה שחיו במסופוטמיה, בבל העתיקה. לראשונה התקבצנו סביב האידיאולוגיה שפיתח אברהם אבינו: חיבור בין בני אדם מעל ההבדלים.
את האידיאה הזאת השיג אברהם מתוך חיסרון עמוק לגלות את כוחות הטבע, ובפרט מתוך רצון לדעת כיצד נוהג הכוח העליון בעולמנו. הוא גילה שהרגשת הבלבול ששררה בממלכת בבל צריכה להתיישר בהתאם לחוקי הטבע. אברהם הכשיר אותנו להתאחד כאיש אחד בלב אחד, ולא רק כדי לגלות בינינו את הכוח החיובי, הטוב והמיטיב, שישפר את חיינו, אלא כדי שנהיה דגם של חברה מתוקנת שתעביר את רעיון האחדות הלאה לשאר האומות, תקרין מתוכה אור לגויים. כך רצה הגורל, ואין לנו תכלית אחרת או כל אפשרות לברוח ממנה.
זאת הסיבה שיהודי הגולה לא יצליחו להיטמע בארצות מולדתם כל כמה שינסו וישתדלו. הם פשוט לא עוסקים בדבר הנכון. ולנו בישראל אסור לחשוב שאנחנו אחרים או טובים מהם. גם אנחנו בגלות. לא הגוף שלנו כמובן, הוא הרי נמצא על אדמת ישראל, אבל הרוח, המנטליות, המחשבה, כל אלו גלותיים לגמרי.
"גלות" היא בראש ובראשונה הסתלקות מהציווי להתחבר, התעלמות מהייעוד שלנו. כשיהודים חיים בשגרה אגואיסטית, לטובת עצמם בלבד, הם הופכים לאגואיסטים הגדולים בעולם. בדיוק כנגד הפוטנציאל שלהם להיות חלוצי החיבור העולמי.
במשימה הזאת אין הבדל בינינו לבין יהדות התפוצות. לכולנו גורל אחד ואנחנו כרגע רחוקים מאוד ממנו. הכול יכול להשתנות במהירות האור. השינוי תלוי בהבנה קטנה שלחיים יש תכלית והיא לא מסתכמת בהישגים חומריים המלווים בסבל ומלחמות. הבנה קטנה שלא נולדנו רק כדי לשרוד כשבעים שנה בהתנצלות תמידית ואז למות. רק הבנה קטנה, נטייה דקה, מחשבה טובה על חיבור בינינו, ובמראה תשתקף דמות של גאולה.
