בארץ הצבי יש מקום לכולם
מגפת האנטישמיות המתפשטת בארה"ב כבר לא מאפשרת ליהודים ולישראלים להתגורר בה בבטחה. המציאות הנושכת מפעילה לחצים אדירים וקהילות יהודיות שוקלות ברצינות לעלות למדינת ישראל ולפתוח בה דף חדש. איש לא צופה כמובן שמחר בבוקר ינחתו אלפים בנתב"ג, אבל כבר הולכים ומצטברים הרהורים על רכישת דירה, "שתהיה ליתר ביטחון".
אין סיבה לדאוג בקשר לנדל"ן. ישראל היא ארץ רחבת ידיים. יש בה מקום לא רק לאלפי היהודים שעתידים לעלות ארצה מצפון אמריקה, אלא לכל יהודי התפוצות. גם לעשרת השבטים האבודים ולצאצאיהם הרבים שיצוצו ויתגלו בעתיד. איש לא ייפלט חזרה לים. ספר דניאל מכנה את ארץ ישראל בכינוי המליצי "ארץ הצבי", וחכמינו ז"ל מסבירים: "כמו שצבי אין עורו מחזיק את בשרו (שאחר שהופשט עורו ממנו, כבר לא יכיל את כל בשר הצבי), אף ארץ ישראל, בזמן שיושבים עליה מתרחבת, ובזמן שאין יושבים עליה מתכווצת". במילים אחרות, אם נעלה ונתיישב בישראל, יהיה בה מקום לכולם.
ומה עתיד לקרות בארה"ב כשהיהודים יעזבו אותה? היא תקרוס לתוך עצמה. הרוח היהודית המנשבת בה וגורמת לה לשגשוג והצלחה תתפוגג, ואמריקה עלולה להפוך למדינת עולם שלישי. כך קרה גם בימי הביניים בספרד, בצרפת ובגרמניה – כשהיהודים גורשו, אותן מדינות ירדו מגדולתן.
הרוסים מצידם מודעים היטב לכוחם של היהודים בתור כלכלנים טובים, רופאים מומחים, מתכנתים מבריקים ויוצרים מחוננים, והם מעוניינים בעליית היהודים לישראל משתי סיבות: החלשת הגוש המערבי, ובראשו ארה"ב; ושנית, עצם עלייה מסיבית של יהודים לישראל תפגין כוח כלפי ארצות ערב ותרסן אותן, עד שתרד שלווה על המזרח התיכון.
ברור שמדובר בתהליך הבשלה מתמשך. אמנם לפי שעה יש לנו ידיד נאמן באמריקה, וגם אם טראמפ יעלה שוב לשלטון בבחירות הקרובות, עדיין צפוי להתרחש מהפך. ציירו לכם למשל את השמאל הקיצוני, קשה וזועם, צובא על שדרות פנסילבניה, מגיע עד דלתות הבית הלבן ולא עוצר. בוטש ברגליו עד שהוא מחליף את השלטון בכוח הזרוע. אולי אז יחזור ברק חוסיין אובמה לשלטון, או כל מנהיג אחר בעל השקפה דומה לשלו, ומגמת האנטישמיות תתגבר על רקע עליית האסלאם הפונדמנטליסטי. בתסריט כזה, שאינו מופרך כלל, היהודים לא יורשו לקחת איתם רכוש, שלא לדבר על המפעלים, התעשיות והתאגידים שבבעלותם. במקרה הטוב הם יוכלו לברוח בחופזה, אולי עם מזוודה. כן, ההיסטוריה חוזרת ועתידה לחזור על עצמה. תקופה כזו בארה"ב תזכיר לנו תקופה אפלה מלפני כשמונים שנה. לא כל הפרטים יהיו מקבילים, אבל כללי המשחק יהיו דומים להבהיל.
לכן, כאז כן היום, עלינו לחשוב על עתידנו הטוב, ולהזדרז להחליף מעתה כיוון מחשבתי: מדחייה מארץ הצבי לאהבת המולדת. ישראל היא הבית, המגן והמבצר. בקולה הגס של האנטישמיות הכעורה נשמעת קולה של ההשגחה עצמה שקוראת לנו להתקבץ תחת קורת גג אחת. גם זו לא התחנה האחרונה. אל המנוחה ואל הנחלה נגיע רק באחדות מלאה, בחיבור בין כל הזרמים והפלגים, כשנחייה באהבה מעל הפשעים וההבדלים. רק אז יבוא הקץ לאנטישמיות המרירה ולתלאות הגלות הארוכה. כשנתקרב זה לזה – מתוך בחירה ולא מתוך בריחה – נצא יחד לגאולה.
