מאז סיום מבצע "שומר החומות" נחתו בישראל למעלה מ-500 עולים חדשים. הם עלו ארצה מעשרים מדינות שונות, ביניהן: ארגנטינה וצ'ילה, בלארוס ואתיופיה, פינלנד ושווייץ, אוקראינה וארה"ב ועוד.

מחוסר אונים בתפוצות, מהאיום המתמיד, מהשוט האנטישמי שמצליף, גל העלייה צפוי להימשך ויהודים מרחבי העולם יתקבצו ארצה. בהתחלה הם יחפשו בית אחר להגר אליו, אבל בסופו של דבר הערבים דואגים להפיץ שנאה כלפי יהודים בכל מקום שבו רגלם תדרוך, בדומה לרוח השנאה השולטת בישראל וסביבותיה.
כביכול אין כאן היגיון, הרי האיום הערבי ימשיך להתהדק סביבנו כמו טבעת מארצות הגבול, ויפעיל עלינו לחץ מבפנים דרך ערביי ישראל – מה שהיה אמור לגרום לנו לרצות לברוח מכאן לכל מקום אחר בעולם בהנחה ששם יתייחסו אלינו טוב יותר. אבל בפועל קורה אחרת.

ישראל ושאר ארצות העולם מתחילות לפלוט אותנו מתוכן בעת אחת, כאילו היינו קוץ כואב מאוד בעין של האנושות. הערבים פועלים במרץ וחכמה שכך יהיה, שדעתו של כל העולם תתהפך עלינו לרעה, או ליתר דיוק כך פועל דרכם הכוח העליון ודואג שלא נחשוב שיש לאן לברוח ועל מה להתלבט, אם עדיף לגור בישראל או להישאר בפחד בחו"ל. הכוח העליון כמו רוצה לומר שלפנינו עומדת פעולה רוחנית שלא קשורה למקום גיאוגרפי, וכי אין הבדל איפה אנחנו נמצאים פיזית, איפה עומדות רגלינו.

לכן בתקופה הקרובה תהיה עלייה כי מטחי הטילים נראים פחות מאיימים מאימת האנטישמיות שמסכנת את חיי היהודים בארצות אחרות. עבור החלום הציוני על כל פנים אין בזה ממש, מפני שזאת בריחה כדי לא להישחט בברלין או בפארק בברוקלין לדוגמה, ולא מתוך חזון ושליחות.

האמת זה לא חשוב למה היהודים עולים. יש חוק המאפשר לעלות לישראל והם עולים. היום אין יותר משחק של כן ציוני או לא ציוני. היום אנחנו צריכים לבצע עלייה אחרת. לעלות למדרגה רוחנית לפיה "ציוני" הוא מי שמדבר עבור קשר של כל עם ישראל ביניהם ועל התקשרותם יחד לכוח העליון. זה נקרא ציוני, זאת נקודת הציון. "ציון" מלשון "יציאה" – יציאה מהטבע האגואיסטי, מהישראליות קשת-העורף אל טבע אלטרואיסטי, טבע של דאגה ונתינה לזולת, טבע של איחוד ואהבה. זה הכוח הפנימי שמחלחל אל אומות העולם, זה האור לגויים.

פעם היה מספיק לבוא לארץ, להקים חומה ומגדל ולאחוז נשק בשתי ידיים, אבל היום זה לא עובד. ליהודים יש תפקיד משמעותי, להתחבר ביניהם ולחבר את העולם כולו אליהם – אל החיבור המתנקז לכוח העליון. הגיע זמן פירעון ההבטחה שלנו בהר סיני, להתאחד כאיש אחד בלב אחד.

אם לא נקיים את מה שהתורה דורשת מאיתנו, להתאחד אל מול הכוח העליון שהוא אחד, לא תהיה ציונות, לא עם ישראל, לא מדינת ישראל. פשוט. ודאי שהכוח העליון לא יחליף אותנו לעם אחר כדי לקיים את התיקון שלו בבריאה, להביא את העולם לחיבור על פני הפירוד, אבל אם לא נציב את החיבור בינינו כחזון שלנו כעם, נצטרך לסבול הרבה כדי להפוך את עצמנו בכל זאת למי שאנחנו מיועדים להיות. אם לא מתוך משיכה ורצון, בעל כורחנו זה ייעשה.