"אני מפחד, מישהו יכול לחטוף אותי", התייפח ילד דרום-אמריקאי לאחר שהעביר לילה לבדו במדבר. "באתי עם קבוצת מהגרים והם נטשו אותי", סיפר בבכי לשוטר משמר הגבול האמריקאי, "אני לא יודע איפה הם נמצאים".
הילד המודאג הזה מצטרף לעוד עשרות אלפי ילדים ובני נוער מבוהלים שנשלחים על ידי הוריהם לארה"ב. למה הוריהם שולחים אותם לבדם לגורלם? כי קטינים ללא ליווי יכולים לרוב להיכנס לשטחה של ארה"ב, ומרגע שהילדים נכנסו הם יכולים לדרוש כניסה חוקית עבור הוריהם בשם איחוד משפחות.
ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב אינה תופעה חדשה, אולם עם עלייתו של הנשיא ביידן לשלטון וביטול מדיניות ה"אפס סובלנות" למסתננים שעליה הכריז טראמפ קודמו, נפרצו הגבולות, תרתי משמע. המהגרים ממקסיקו וממרכז אמריקה מרגישים יותר פתיחות, וכתוצאה מכך, 120 אלף מהגרים לא חוקיים ניסו לעבור את הגבול בפברואר האחרון, 150 אלף ניסו במרץ, והקצב רק הולך וגובר, והוא עתה גבוה יותר מבעשרים השנים האחרונות.
טעות לחשוב שהקטינים צועדים אל אדמת אמריקה על שטיח אדום. מעל 20 אלף ילדים דחוסים בתוך כלובים המיועדים לשכן 250 בלבד במרכזי הגירה בגבול מקסיקו-ארה"ב, ואיש אינו יודע לומר לכמה זמן. הם חיים בתנאים מחפירים, מוכים בנגיף הקורונה וסובלים מאלימות פיזית ומתקיפות מיניות.
אינני חבר באו"ם או בארגונים בינלאומיים לזכויות אדם, ואין לי דרך מהירה לסייע לילדים האומללים או למבוגרים החולים בגבולות. מלכתחילה הסכמתי עם עמדתו הנוקשה של טראמפ בבניית חומה, כדי לחצוץ ולהבהיר שבלי אשרה אין כניסה. רק אחרי שהעובדה הנחרצת הזאת תתקבע בתודעתם של המהגרים הפוטנציאלים, אז אפשר יהיה לשקול צעדים נכונים לקליטתם. כך לפחות תימנע עוגמת הנפש בגבולות, ואזרחי דרום-אמריקה יחיו במקומותיהם, עם כל הקושי, אבל לפחות לא יגוועו ברעב או יגססו למוות בגבולות.
בעיניי, כל השלבים שביידן והכוורת שעוטפת אותו מובילים, במגמה לבטל את הקו המדיני שטראמפ ייצב לאורך השנים, עוד יחייבו אותו, או את הבאים אחריו, להקים את ההריסות מן העפר. השאלה היא בכמה חיי אדם יעלה השיקום? בכמה סבל וצער, רעב וכאב?

שום דבר טוב לא ייצא מהמדיניות החדשה הזאת, אלא רק קריסה חברתית. אמריקה עוד תשקע. יציפו אותה מאות אלפי מהגרים מאפריקה ומדרום אמריקה, וגם הגירה שלילית תתחולל. אנשים בעלי שם ומעמד, יזמים ואנשי עסקים רציניים יתחילו לנטוש בזה אחר זה את ארץ האפשרויות שהפכו מוגבלות, ויחפשו הזדמנות חדשה בארצות אחרות, כמו קנדה העצומה או אפילו קובה הסמוכה. כשם שאבות אבותיהם היגרו ממערב אירופה לאמריקה, כך גם הם יתחילו להגר אל מחוץ לגבולות אמריקה, יקימו מפעלים ומשרדים, ייסדו בנקים ועסקים רבים, והשינויים החדשים הללו יטלטלו את ארה"ב מן היסוד.
אמריקאי שעיניו בראשו יבין עד מהרה שאין עתיד לארצו, זוהי תחילת גסיסתה של האומה. האנשים שצובאים על המדינה אינם מסוגלים עדיין לשלוט בכול ביד רמה, זה עוד לא מפותח בהם מנשמתם. אין להם ערכים דומים, וההתברגות שלהם בפוליטיקה – בשם הדמוקרטיה, כמובן – תוביל את החברה להרס טוטלי. כתוצאה מחוסר התאמה, השקפות עולם שונות ואי-שביעות רצון כללית, עלולות המסות לצאת למהומות ברחובות, וכמו שראינו בשנה החולפת, מרגע שמתירים את הרסן, ההמון משתולל ורומס, בוזז מכל הבא ליד.
החברה האמריקאית, על כל מגזריה וקהילותיה, מתפתחת בהדרגתיות. לַכּול זמן ועת. עד הבשלות הרצויה חייבת להיות ממשלה יציבה, ומוכרחים לשבת בה מנהיגים מביני עניין ורגישים, אשר יודעים איך להניע בחכמה מיליוני בני אדם ולהפוך כל פרט לחלק מן הכלל. כך נבנו אנגליה, גרמניה וצרפת במשך מאות בשנים. אי-אפשר בוקר בהיר אחד לאפשר למיליוני מהגרים מארצות נחשלות להיכנס ולהיטמע בחברה, ועוד להושיט להם בשם הליברליזם את מושכות השלטון. כך מחסלים באחת את תשתית המדינה.
אינני מזלזל חלילה ברצונם של מהגרי עבודה או במצבם של פליטים הסובלים מתנאים ירודים ומחוסר זכויות אדם בסיסיות. להיפך, ליבי עם כל אחד ואחת מהם. אך ברמה מדינית יש חוקים וצריך לפעול על פיהם. אני בעד לכונן תוכנית אינטגרציה כחלק מתהליך מדיניות ההגירה לארה"ב. לאפשר לכל מהגר ללמוד את השפה, להכיר לעומק את התרבות המקומית, ולדעת את החוקים והנורמות המקובלות בחברה. זאת בתנאי שהמהגר מוכיח את רצונו להיטמע בחברה כאזרח מן השורה. אבל כל אלה חייבים להיות תחת הנהגה אחת, בהכוונה לפי תוכנית ברורה וסדורה. ממשלה שלא תדע לבלום זאת בשעה הנכונה תמיט על עצמה אסון. ונכון לעכשיו, ממשלת ביידן מידרדרת לעסק ביש כזה, נראה כי זו הממשלה האחרונה, אחריה המבול.
אומנם הממשל האמריקאי טרוד כעת בגבולותיו הפרוצים ובפנים המדינה, אך בשלב הבא, כשהסערה תשכך, הממשל יעז לממש את חלומו: לבטל את מדינת ישראל. בחלומו המתוק – שהוא סיוט עבור רובנו – על אדמת ישראל עוד תקום מדינה פלסטינית. בינתיים יש שתיקה בנושא. אולם בהמשך פה ושם תישמע חצי מילה. אחר כך יישמעו משפטים שלמים וציוצים אכזריים, ואז המסר יהדהד בקול רם וצלול. משם קצרה הדרך למימוש.
ולמה בכלל יצוצו בראשי הממשל האמריקאי מחשבות כאלה? בגלל היהודים היפים שתמכו ועודם תומכים בביידן. נשמע כתפירה גסה בין שני סכסוכים שונים, אבל לא. משבר ההגירה בארה"ב, לצד משברים רבים, מתהווים לכדור שלג קטן שנמצא בראש המדרון העולמי. מגלגול לגלגול מטה הוא צובר לעצמו עוד ועוד בעיות וצרות. החל ממשבר ההגירה בגבולות ארה"ב, דרך התפרקות האיחוד האירופי וכלה בהפצת נגיף הקורונה במזרח הרחוק – הכול יצטבר לנקודה אחת, מהותית וגורלית, והיא "היהודים אשמים בכל הרע שבעולם!".
"נגמור איתם, או אותם", יהרהרו לעצמם מנהיגי אומות העולם, "וכך נגמור עם כל בעיות העולם". אין במוחה הקדחתני של האנושות פתרון אחר. "ומה לעזאזל הקשר אלינו?", אנחנו נשאל. הקשר נובע מסיבה אחת: אנחנו חיים בעולם גלובלי, עולם מרושת ומקושר. היהודים לא מבצעים את מלאכתם. הם לא מפיצים לעולם את שיטת התיקון, לא מגלים לכל באי עולם את סוד הנצחיות, לא חושפים בפני כל איש ואישה, ילד וילדה, את הדרך לאושר המיוחל. היהודים אוחזים בחכמה עתיקה, חכמת החיבור, שמלמדת כיצד העולם בנוי, מה תכליתו ואיך בכוחנו להיבנות כמשפחה אנושית אחת, כחברה שוויונית שדואגת לחלש כמו לחזק.
כל גדולי ישראל לדורותיהם, כתבו ש"עיקר המגן בפני הפורענות הוא האחדות בינינו, וכאשר יש בישראל אהבה, אחדות ורעות, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם, וכל הקללות והייסורים מתרחקים" (ספר "מאור ושמש"). הרב קוק כתב: "אם אי אפשר לתקוע בשופר לגאולה, באים אויבי ישראל, עמלק, היטלר וכו', ותוקעים באוזננו לגאולה. הם מתריעים ומרעישים באוזננו ואינם נותנים לנו מנוח" (הראי"ה קוק, "מאמרי הראי"ה"). ו"אם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים הדרושים בעת סכנה, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאוד. אם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכוחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו, נמצא תקוותנו נידונה כאבודה למפרע" (בעל הסולם, מאמר "האומה").
איני נביא זעם שבא לזרוע פחד. אך כמי שעוסק כארבעים שנה בלימוד חכמת הקבלה, ברור לי עיקרון אחד: עלינו להתחבר בינינו כאיש אחד בלב אחד, ולהיות כאור לגויים, להפיץ שיטה סדורה, להקרין חום ואהבה, אחרת נחזור בעצמנו לנדודים.

גם זה יכול לעניין אותך: