החטיפה בבית הכנסת: עדיין יש על מה להתפלל
"תפילותינו נענו", כתב מושל טקסס גרג אבוט, בחשבון הטוויטר שלו לאחר הדרמה הלילית שבה ארבעה בני ערובה הוחזקו בידי חמוש בבית הכנסת "בית ישראל" בעיר קוליוויל, טקסס, ושוחררו כשהם חיים ובטוחים.
עבורנו בישראל מדובר בעוד ידיעה על תקרית אנטישמית, אבל ליהודים החיים ברחבי ארה"ב, האירוע החסיר פעימה בלב. בשנים האחרונות, איומים ופיגועים על רקע אנטישמי הם דבר שבשגרה. ההלם מהטבח בבית הכנסת בפיטסבורג בשנת 2018 שבו נרצחו 11 בני אדם, עדיין מהדהד ברקע, ומאז מוסדות יהודיים תגברו והידקו את מעגלי האבטחה.
למרבה הצער, האיום לא ייפסק והחששות רק ילכו ויתגברו. מגמת השנאה כלפי היהודים אינה משתנה זה מאות שנים, היא רק הולכת ומתחזקת, בפרט באמריקה. כל תקרית אנטישמית באשר היא, קטנה או גדולה, נועדה לעורר אותנו להבין שיש כאן חוקיות, סיבה נצחית לתופעה שצריך ללמוד אותה.
אנטישמיות היא הרגשה עזה ועמוקה של שנאה כלפי יהודים, הרגשה טבעית ובוערת שאי-אפשר לטשטש אותה בשום אופן. הדחף לראות בנו, היהודים, את הגורמים לכל הרוע האנושי חזק יותר מהשונא עצמו, והוא מושרש בטבע.
למה הכוונה? חכמת הקבלה מסבירה שכל האנושות קשורה ברשת קשר אחת, במערכת טבע אינטגרלית שבתוכה עם ישראל הוא החלק הפנימי ביותר – עם קטן המשקף בתוכו את האנושות כולה. המקובל הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כתב כי "בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל לפנימיות העולם" ("הקדמה לספר הזוהר", ס"ו). גם הרב קוק הבהיר כי "ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל" ("אורות", קלח).
מכיוון שכך בנויה גם המערכת האנושית, ישראל אחראית על כל מה שקורה בעולם לטוב ולרע. אם אנחנו מפולגים ומסוכסכים בינינו, וכל יהודי מתפלל את תפילתו וחי בתוך עצמו, אז אנחנו מעוררים בעצמנו את רוחות השנאה נגדנו. בכל האשמה, בכל רדיפה, בכל דחייה, בכל זעם ואיום – העולם זועק בדרכו להזרים חיים לאנושות, וקורא ליהודים לממש את תפקידם הייחודי ולהוביל את כולם לאושר ולתכלית החיים.
לכן, אם אנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מעוררים כוח חיובי שמתפשט בדרכו הנסתרת והייחודית במערכת הטבע האינטגרלית, ובכך אנחנו מנטרלים את השנאה ומכניסים רוגע ושלום בעולם.
אומנם בתקרית האחרונה "תפילותינו נענו", אך כדי למנוע את האסון הבא עלינו להרבות בחיבור הקשרים הטובים והידידותיים, כמו שמלמדת חכמת הקבלה, להתגבש בינינו, יהודי כל העולם, לרצון אחד משותף ולהעלות תפילה אחת: שנהיה "אור לגויים".
