הצד האפל של אפליקציית טיקטוק לא מחבב יהודים. צעירים מארה"ב מספרים שלאחרונה העלו לרשת תכנים שגרפו מחמאות ותגובות חמות. אבל מה, ברגע שגילו שכותבי התכנים הם יהודים המחמאות הפכו קללות, הלייקים הפכו עלבונות.
האמת היא ששמחתי לשמוע על התופעה הזאת. לא שאני שואף שיהיה למישהו רע, חס ושלום, אבל אני לא חושב שהחום שבו התקבלו הסרטונים שהעלו עשה להם טוב. סביר יותר שהוא גרם להם נזק גדול.
דווקא אם כמה שיותר צעירים, במיוחד יהודים, ירגישו שהיהודים לא ראויים להיות חלק שווה-ערך בקהל העולמי, ככה יהיה יותר טוב. חשוב שירגישו דחויים וממש שנואים על כולם. זה יפה וטוב. למה? כי אז הם עצמם ישאלו למה, מה הסיבה. ואז הם גם יחפשו תשובה, יבינו את שורש התקלה ואולי יבצעו מה שנדרש כדי לתקן אותה. על הצעירים, ובכלל על יהודי ארה"ב, להפסיק לברוח מיהדותם וממה שמשתמע ממנה, אם נותר בהם בכלל בדל של הזדהות איתה.
עליהם למצוא את הדרך, לשנס מותניים ולהראות לאנושות בשביל מה הם קיימים, לאיזו מטרה. את הפגנת ייעודם האנושות תבין ותכבד, כי בזה היא רוצה בלב ליבה. לא את כל השטויות שהם מפרסמים בכל הרשתות. ושוב, שיסלחו לי הצעירים.

איך בינתיים על הצעירים היהודים לנהוג? באיפוק. אם הם מקבלים מסרים מנאצים, תכנים מחרפים ומגדפים – עליהם לשתוק, לא להגיב ולא להתסיס. התגובה צריכה להיות במקום אחר: מיד לחפש מאין נובעת השנאה כלפיהם, ומה יגרום לסערה לשכוך. עליהם לפעול לא כלפי המקללים, כלפי סיבת הקללות.
מלחמת הסברה ברשתות לא תועיל. לא יעזור להתנצח ולהתפאר ב"כמה איינשטיינים נתנו לאנושות", זה לא נחשב ולא נספר בעיניהם. ההסתכלות על עַם ישראל היא ברמה אחרת. היהדות, לפני אומות העולם, צריכה לפרוס את המפה של מטרת הבריאה ואת הדרך להגיע אליה. היא מחזיקה בנקודות ציון שיביאו את העולם לשם, אוחזת במקורות שכתובים בהם חוקים וכללים שאם מקיימים אותם מגיעים לשמיים, לשיא ההתפתחות והשלמות.
יש לנו תפקיד ייעודי כלפי העולם: להוכיח על בשרנו את מדע החיבור בין בני האדם, להקים מעבדת קשרים ויחסים על החברה המצומצמת, המיקרוקוסמוס שאנחנו מהווים, ולפיה יוכלו כולם לספוג דוגמה ולהצליח בחיים. כל עוד אנחנו מתעסקים בדברים אחרים, זונחים את העיקר, המציאות תלך ותטפח לנו בפנים. לאנושות תהיה בעיה גדולה עם עַם ישראל והיא לא תתבייש להגיד את זה. מעל כל במה אפשרית.