המקרה יוצא הדופן של איטליה
מבין כל הקהילות היהודיות באירופה בזמן השואה, אחת מהן התבלטה מהכלל בקלות היחסית שבה עברה את המלחמה, וזו יהדות איטליה. למרות הברית של איטליה עם גרמניה הנאצית, הייתה בארץ המגף מעט מאוד אנטישמיות, גם לפני המלחמה וגם במהלכה. איטליה סירבה בעקביות לשלוח את תושביה היהודים למחנות ההשמדה אשר במזרח אירופה, ואותם יהודים איטלקים שכן נספו לבסוף, נרצחו בידי גרמניה הנאצית לאחר שזו כבשה את צפון איטליה ומרכזה בשנת 1943.
מדוע הייתה האנטישמיות כה מועטה באיטליה? מה גרם לאיטלקים להגן על הקהילה היהודית בתוכם? לכאורה עברה יהדות איטליה תהליכים דומים לאלה שעברה כל יהדות אירופה. יהודי איטליה התבוללו, התחתנו עם גויים, חלקם הפכו ציונים וחלקם נותרו אורתודוקסים. כמו במדינות אחרות שבהן הייתה אמנציפציה, לרבים מהם הייתה השפעה על הפוליטיקה והכלכלה האיטלקית. אך בשונה מכל מדינה אחרת באירופה שבה הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה, השתלבותם של היהודים בחברה הכללית באיטליה לא העצימה את השנאה אליהם.
כשממשיכים ובוחנים את הדומה והשונה בין יהדות איטליה לבין שאר הקהילות היהודיות הגדולות באירופה, שמים לב לפרט אחד מיוחד: הפלגים השונים ביהדות איטליה, למרות חילוקי הדעות ביניהם וההבדלים באשר למידת השמירה על המסורת, לא זלזלו אלו באלו, ולא לגלגו אלו על אלו – דבר שהיה שונה במידה ניכרת מיהדות גרמניה, אוסטריה, רוסיה או יהדות פולין, בהן השמצות, לשון הרע והחרמה של פלג אחד על ידי האחר בקהילה היהודית היו דבר שבשגרה.
את דפוס המקרה של איטליה אנחנו יכולים לזהות לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי. הגם שהתפאורה משתנה, התקופות והנופים הגיאוגרפים מתחלפים, מהות התופעה מועתקת במדויק: אם נובע פירוד בקהילות יהודים, מתגלעים ביניהם ריבים, סכסוכים וחוסר יכולת להכיל את השוני ולהתאחד מעליו, קופץ עליהם סבל גדול ואסונות איומים באים עליהם. גילוי סימנים של אהבה מתמידה וסבלנית מעל לפערים ושנאה נמהרת, עוטף אותם ושומר כמו מגן בלתי נראה.
זה לא עניין חדש, חכמי ישראל לדורותיהם הכירו את התופעה, תיארו אותה והעמידו על הסיבות לה. כך כתב למשל רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, מקובל שידוע יותר בכינויו "מאור ושמש": "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות. וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה אין מקום לשום פורענות לחול עליהם. ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים".
כדאי לנו מאוד להתחיל לשים לב לדפוסים הקבועים, לעקוב אחר המאפיינים של מקרי החיים, להבחין שהם פועלים כחוקי טבע לכל דבר, להסתכל מתי הם מתרחשים ולמה. כלומר ללמוד מהם ולהסיק מה תפקידנו המיוחד ביריעה האנושית, כלפי הבריאה. אהבה אחדות ורעות, הן מילות מפתח בו.
