השנאה בת שנות אלפיים
בזמן שאנחנו בתחושה כבדה כתוצאה מהפיגועים האחרונים וממועקת ההפגנות, משתדלים כוחות הביטחון ומנהיגי העם להיערך לבאות. כבר שנים שירושלים מדממת ומיום הקמת המדינה אנחנו מותקפים בטרור נורא, ולא נראה שמחר נתעורר לבוקר חדש.
הדרך הנכונה לדייק בהערכת המצב היא להסתכל על עצמנו מנקודת מבט היסטורית. להרחיק לכת אלפי שנים מהיום, עד בבל הקדומה שבה גדל אברהם אבינו.
אברהם התבונן בתרבות הבבלית דאז וראה לנגד עיניו איך היא מתפתחת בצעדים גסים, מתהווה לחברה עטופה בקליפה מתעבה של אדישות על הלב, וריכוז מתגבר ב"אני". עד אז חיה הציוויליזציה המסופוטמית בחמולות ידידותיות, כמו עדרים ולהקות בעלי חיים, אבל לפתע האגו האנושי גבר ומשהו התחיל להשתנות לרעה במרקם היחסים. רוב הבבלים אומנם גלשו אל תוך המציאות החדשה בלי להרגיש, אבל את אברהם השינוי הטריד מאוד. הוא נשם את האווירה העכורה בין האנשים ולא יכול היה להסכים איתה.
מתוך רצון חזק להבין מה קורה ולקבל הסתכלות רחבה לאן הכול נמשך, התגלתה לפניו תוכנית הבריאה והוא יצא למסע בין הבבלים וסיפר להם מה גילה: במין האדם טמון מלידה רצון אגואיסטי, יצר רע שגדל בקפיצות כל מספר דורות ויגיע לשיאו בעוד כמה אלפי שנים, בזמננו. היצר הזה יגרום לפילוג ופירוד, יוליד מאבקים ומלחמות, טרור וצרות צרורות. כנגדו יהיה על החברה האנושית לעשות כל פעם פיצוי, תיקון הרצון – לכסות את האגואיזם באלטרואיזם, לעטוף את שנאת החינם באהבת הזולת, עד שכל יצר הרע יכוסה ביצר הטוב.
רוב התגובות למילים התמימות של אברהם, "אהבה", "חיבור", היו לועגות ומבזות. האגו גורם לאדם להגיב כך באופן טבעי ואין מה לעשות. אבל היו גם בבלים שהדפו בכוח את הזלזול מעליהם כי ליבם אמר: זאת האמת. הם אלו שהרכיבו את הגרעין שממנו תצמח היהדות.
משך קיומו של הגרעין הרוחני הזה מימי אברהם אבינו ועד תקופת משה רבנו היה מוקדש להכנה מלאת טלטלות וניסיונות שהסתיימה במדבר תחת הר סיני, בין היציאה ממצרים לכניסה לישראל. הלבבות הוכשרו לעבודת החיבור מעל האגו המפריד, והגרעין הוכרז באופן רשמי כ"עם ישראל", וקיבל לידיו את תורת תיקון האגו, את חכמת הקבלה.
אבות אבותינו נכנסו לארץ המובטחת ועברו השנים. פעמים נצמדו לתורה, התגברו על היצר והגאווה ובנו בתי מקדש. פעמים התרחקו ממנה, היצר התגבר עליהם, הפריד וזרק אותם לגלות. בכל פעם שהפירוד הקצין, אומות העולם הכו באבותינו בלי רחמים, מתוך תחושה אינסטינקטיבית שאנחנו חייבים להם. וזה נכון עד היום: העולם תלוי בתיקון בינינו כדי להיתקן בעצמם. עם ישראל ידע זאת בעבר, הוא שמע זאת מאברהם ושכח.
היום נשארו מהתורה בעיקר מנהגים חיצוניים ופנימיותה נשכחה. אבל התורה מיועדת לתיקון הלב, להתאחדות מעל יצר הרע. "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול בתורה וכל עוד לא ניישם אותו נמשיך להיקרע חברתית ובין הקרעים יתקפו האויבים.
אנחנו חייבים להילחם במפגעים בכוח, להקדים להרוג את מי שבא להרוג אותנו, ועם זאת להבין שזהו פתרון זמני. אם לא נתקן את היחסים בינינו, ימשיכו לקום עלינו נחילים של מחבלים, וחס ושלום נצא לעוד גלות איומה. הבחירה בידינו.
