בספרי "הבחירה היהודית: איחוד או אנטישמיות" כתבתי ארוכות על ההסכם המפתיע והכמעט לא ידוע בין השלטון הנאצי לתנועה הציונית בישראל במהלך שנות השלושים. אם נבחן את מערכת היחסים ההיסטורית של גרמניה עם הציונות, נגלה עובדה מעניינת: גרמניה תמכה בציונות מראשיתה. יתרה מכך, ככל שהיא הפכה לאנטישמית יותר, כך היא תמכה יותר בציונות.

מיד לאחר האמנציפציה של יהדות גרמניה ב-1871 החלה האנטישמיות לעלות בגרמניה. ב-1879, וילהלם מאר טבע את המונח "אנטישמיות" במאמר שכותרתו "ניצחון היהדות על הגרמניות", וגרמניה הפכה מוטרדת יותר ויותר מ"השאלה היהודית", כלומר כיצד להיפטר מהיהודים בגרמניה. בערך באותה תקופה, בעקבות התגברות האנטישמיות במזרח ובמרכז אירופה, החלו היהודים להשתעשע עם הרעיון של חזרה למולדתם העתיקה והקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל ההיסטורית.

עבור הגרמנים, רעיון ההגירה היהודית מגרמניה לארץ ישראל שהייתה אז תחת השלטון העות'מאני (הטורקי), נשמע כפתרון מצוין לשאלת היהודים. בביקורו בפלסטין בשנת 1898 נפגש הקיסר הגרמני וילהלם השני עם תיאודור הרצל והשניים דנו ברעיון ההגירה היהודית מגרמניה לישראל ההיסטורית. לאחר מכן, כאשר הקיסר נפגש עם הסולטאן הטורקי, הוא הזכיר את הרעיון וניסה לזכות בתמיכת הסולטאן. הוא לא הצליח אך נותר בעמדה חיובית כלפי רעיון הציונות כפתרון לשאלת היהודים.

למעשה, גרמניה האימפריאלית כל כך תמכה בציונות, עד כי הרצל תכנן לארח את הקונגרס הציוני הראשון במינכן, גרמניה. ההתנגדות של יהדות גרמניה לארח אותו היא שמנעה את קיום הקונגרס במינכן, מאחר שחששו שהגרמנים יראו בקונגרס מעשה של חוסר נאמנות כלפי גרמניה. כתוצאה מכך שינה הרצל את מיקום הקונגרס לבאזל, שווייץ. 

אחר מלחמת העולם הראשונה התגברה האנטישמיות בגרמניה. המפלגה הנאצית הוקמה במינכן ב-1920 והחלה לצבור תמיכה ברטוריקה האנטי-יהודית שלה. הגרמנים היו צריכים להאשים מישהו בתבוסתם במלחמת העולם הראשונה, והיהודים היו שעיר לעזאזל מושלם.

עם זאת, ביחס לציונות, רפובליקת ויימאר הפכה יותר ויותר תומכת. לאחר שגרמניה התקבלה לחבר הלאומים ב-1926, גם היא התחייבה לתמוך במנדט הבריטי בארץ ישראל. גרמניה קיבלה על עצמה חובה זו ברצון ותמכה מאוד בהבטחתה של בריטניה באמצעות הצהרת בלפור להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. לאמיתו של דבר, בתקופת רפובליקת ויימאר, הארגון היחיד בגרמניה שהתנגד לציונות היה "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית".

עם עלייתם לשלטון בינואר 1933, הנאצים יצאו בתחילה נגד כל היהודים ללא יוצא מן הכלל. אולם כיוון שגם הם רצו לפתור את השאלה היהודית, הם חזרו במהירות למדיניות המסורתית של גרמניה מאז התקופה האימפריאלית, כדי לעודד הגירה של יהודים מגרמניה לפלסטין.

יש סיבה ליחסים המיוחדים, הסבוכים והממושכים בין גרמניה לציונות. הגרמנים הם עם מפותח מאוד, מתוכם יצאו כמה מהמדענים, המוזיקאים, הסופרים והמשוררים הטובים ביותר בעולם. גרמניה ממוקמת במרכז אירופה לא רק מבחינה גיאוגרפית; היא אכן מרכז אירופה.

כמו כל אומה מפותחת, הם רגישים לעם היהודי, וחשוב מכך, לייעודו של העם היהודי. בעוד גרמניה תמכה באופן פעיל בהחזרת העם היהודי לארצו, להיות מה שהוא חייב להיות – אומה לדוגמה המיישמת את המורשת שלה של אחריות הדדית ואהבת הזולת – יהדות גרמניה התרעמה על הרעיון ורצתה להישאר בגרמניה, בזחיחות ושאננות. מכיוון שהגרמנים הרגישו בתת-מודע שהיהודים צריכים להיות יחד בארץ ישראל, הם התנגדו לנטיות ההתבוללות של יהודי גרמניה ושנאו יהודים שקידמו אותה; למעשה היו אלו רוב היהודים בגרמניה.

גרמניה אינה המדינה המפותחת היחידה שהפכה לאנטישמית בצורה אלימה. מבחינה היסטורית, המדינות המפותחות ביותר הן שנותנות ליהודים את המכות הכואבות ביותר. בעת העתיקה, היו אלה הבבלים, היוונים והרומאים, כולם אימפריות גדולות ואומות מפותחות מאוד בתקופה שבה יצאו נגד היהודים. בימי הביניים הייתה זו אנגליה במאה ה-13 וספרד במאה ה-15. בעידן המודרני, הייתה זו גרמניה במאה ה-20.

המניע הנסתר הוא תמיד טינה כלפי היהודים על כך שלא מילאו את ייעודם להיות אומה טובה המדגימה את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". למרות שהם נאחזים בתירוצים עכשוויים שונים.

היום אותו התהליך מתרחש באמריקה. ארה"ב היא כמו אירופה החדשה. זוהי המדינה הכי מפותחת, מייסדיה הגיעו מאירופה והביאו עימם את התרבות, האמונה והערכים האירופאיים, ואותו התהליך שהתרחש תמיד באומות גדולות מתרחש גם שם.

לכן עתה, כשאמריקה הגיעה לרמת ההתפתחות שבה האנטישמיות מתחילה לגדול, היא עומדת ללכת רק לכיוון אחד. על היהודים להקדים ללמוד את הלקח מההיסטוריה ולעזוב את המקום כל עוד הם יכולים. אם היהודים אינם רוצים למלא את תפקידם עליהם לעזוב את ארה"ב.

תוכלו לקרוא עוד על הקשר בין האחדות היהודית לשנאת ישראל בספרי "הבחירה היהודית: איחוד או אנטישמיות – עובדות היסטוריות על האנטישמיות כמשקפות את הפירוד בעם היהודי" >>