יריקה אנטישמית על מזרן הג'ודו
"אנחנו לא הולכים להרים את דגל ישראל ולא נלכלך את ידינו עם תחרות מול ישראלי", הצהיר הג'ודאי האלג'יראי, פתחי נורין, לאחר שהודיע על פרישה מהתחרות האולימפית בשל מפגש אפשרי מול נציגנו הישראלי, טוהר בוטבול.
איגוד הג'ודו הבינלאומי הודיע כי נורין ומאמנו הושעו זמנית והמקרה הועבר לוועדת המשמעת של הארגון, אבל כבר הפסקנו להתפעל מהקשר בין פוליטיקה לספורט.
גם לפני שנתיים פרש אותו נורין באותו סיבוב ובאותו מתחם בטוקיו, ונמנע ממפגש עם אותו בוטבול כשהוא ספג שריקות בוז מהקהל היפני. בואו לא נשכח את הספורטאי המצרי שסירב ללחוץ את ידו של אורי ששון הישראלי באולימפיאדת ריו 2016. כך יוצא שבזירת הספורט העולמי, יש כאלו שמתעקשים לבזות את ישראל ולהסית כנגדה.
ברור שעבורנו אלה ערכים בזויים, תפיסת עולם אנטישמית איומה ונוראית שדורשת, ובדרך כלל גם מקבלת, גינויים מקיר לקיר. לצד זה, בהיבט רחב יותר, לא נכון לבטל בהינף יד את המוכנות הזו של חלק מהספורטאים הערבים לזרוק בשבריר שנייה שעות של אימונים, לוותר על מדליה יוקרתית, על כבוד עולמי של מצטיינים רק כדי לא לבצע פעולה שיכולה להיתפס כהכרה במדינת ישראל.
אפשר לקשור בין גלי ההסתה העולמיים נגד ישראל לבין החופשיות להתבטא נגד ישראל ללא בושה. אבל הסיבה עמוקה יותר. אם היינו רואים את מפת הכוחות השולטת במציאות, היינו רואים שכל אומות העולם, ללא יוצאות מן הכלל, נאבקות מול ישראל בזירת אגרוף סמויה מן העין.
כפי שמעידים האנטישמים מתוך הרגשה עמוקה שצרובה בתוכם, היהודים נמצאים בכל צומת דרכים על מפת העולם, ישראל שולטת בכול.
אנחנו במוקד העניינים עוד מהימים שאברהם אבינו ליכד אותנו לעם אחד, עם ישראל. אב האומה העניק לנו את חכמת הקבלה – השיטה לחיבור הדדי בין בני אדם על פני האגואיזם המצחין שהולך ומתגבר. אלא שאת המפתח לתיבת האוצר הזאת אנחנו שומרים לעצמנו.
במקום להתחבר בינינו, לתת דוגמה לאחווה, להקרין את הטוב לכולם ולהיות אור לגויים, אנחנו מתרשלים בתפקידנו הרוחני, מזניחים את האנושות והשנאה לא מבוששת לבוא. עובדה, מיום ליום מבקשים הגויים להשמידנו, או לפחות מסרבים בנימוס להיאבק בנו באולימפיאדה.
החיבור הוא הנכס שלנו. הוא הכוח שלנו. הערבות ההדדית היא היסוד הרוחני של העם שלנו, והיא לא מיועדת רק לנו אלא לכל העולם. אבל נגד האחדות ניצב האגו הישראלי העיקש, שעושה שרירים וגורם לכל ישראלי לא להתחשב באחר, עד אשר הקשרים בינינו הופכים רופפים, מחלישים אותנו, ולבסוף מזמינים עלינו שונאים מכל פינה.
יש שריר אחד שעלינו לפתח ולטפח: שריר הלב. לא האיבר שמניע את מחזור הדם בגוף, אלא הלב המשותף שלנו, הרצון הייחודי לנו, הניצוץ הישראלי שקיים בכל אחד. אם נפעל בעזרת מערך שלם להעלאת המודעות לאחדות הישראלית, לא רק שנביס בהדרגה את האגו, אלא גם נפיץ חום ואהבה שתמיס את השנאה כלפינו, ולבסוף תזכה אותנו בתועפות של אהדה מכל רחבי העולם.
