האנטישמיות הפכה עצם מעצמנו. מי שניזון רק מכלי התקשורת הישראליים מקבל תמונה חלקית ולקויה. לעומת זאת, העיתונות העולמית מדווחת מיום ליום, שלא לומר משעה לשעה, על אירועים משמעותיים שמתלכדים לכדי מגמה שאינה מתקדמת לכיוון חיובי.

לעיתים הגלים שקטים בים האנטישמי הסוער, אבל מיד לאחר מכן מגיח נחשול של מבזקים ואירועי אלימות קשים יותר שמחדשים את תחושת המועקה. הצרה הגדולה בזמננו היא שתופעת האנטישמיות הופכת לעניין שבשגרה, היא כבר לא פותחת את מבזקי החדשות, והראייה לכך היא הדעיכה הטבעית מצד הדיווחים במדיה.

אל תטעו, בכל רגע נתון, באיזושהי נקודה זעירה על מפת העולם, יהודים מאוימים או סובלים מיחס אנטישמי. על יהודים חובשי כיפה או כאלה הנושאים סממן מובהק כמו מגן דוד אין בכלל על מה לדבר. הסבירות שהם יחוו אלימות מילולית או פיזית במרחב הציבורי גבוהה מהרגיל. על אחת כמה וכמה אם הם בדרכם לבית הכנסת בשבת.

ולא הם שגורמים לתדהמה בקרב הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, כמו בניו-יורק למשל, אלא דווקא המקרים החוזרים ונשנים של תוקפנות כלפי יהודים "חפים מפשע", כאלה שלא כתוב להם על המצח שהם יהודים. גם מהם רק עשרה אחוזים מדווחים. השאר שותקים ומשתיקים, ורוטנים מתחת לפני השטח, בספק אם בכלל נכון להציף את התופעה; אולי להמעיט בחשיבותה בעיתונות המקומית והעולמית. אחרי הכול, למי באמת יש פתרון?

קיבצנו מקצת מן הדיווחים הגלויים והמתוקשרים שהתפרסמו בתוך פחות משבוע. לא בכולם מדובר על אלימות פיזית כלפי יהודים. חלקם מצביעים על דרכים עקיפות להתנכלות ביהודים, גם מצד יהודים אחרים. קחו נשימה עמוקה, אפילו עוד אחת, קראו בעיון, תכפילו את כמות המקרים פי עשרה, והתאזרו בסבלנות לסוף:

☑️ באנגליה שוב נשבר שיא כל הזמנים, ובחצי השנה הראשונה של 2019 דווחו כ-900 אירועים אנטישמיים.

☑️ בקנדה המספרים דומים: רק בשנת 2018 נרשמו 2,000 אירועים אנטישמיים, ובתחילת השבוע אסר בית המשפט בקנדה לסמן יין משטחי יהודה ושומרון כ"תוצרת ישראל".

☑️ שני שדרים מרשת סי.אן.אן התפטרו לאחר שהאחד פרסם מסרי תמיכה בהיטלר והשני השווה יהודים לחזירים.

☑️ במיאמי גבר בשנות השישים לחייו נורה מחוץ לבית הכנסת.

☑️ ראש ארגון זכויות האדם "יומן רייטס ווטש" (Human Rights Watch) מסרב להכיר בזכותה של ישראל להתקיים. ראש הארגון בכבודו ובעצמו יהודי.

☑️ התנועה היהודית והאנטי-ציונית "אם לא עכשיו" (If Not Now) מנסה להשפיע על הדור הצעיר של יהדות ארה"ב דרך סדנאות חינוך אנטי-ישראליות למדריכים.

☑️ מוזיאון יהודי בגרמניה פרסם תערוכה המציגה באור שלילי את הקשר בין יהודים לכסף. הקהילה היהודית נכשלה בסגירת התערוכה האנטישמית, ולאור ההצלחה התערוכה תתארך.

☑️ האו"ם גינה את ישראל בהפרת זכויות נשים. אך בין המצביעים בעד הגינוי היו המדינות… סין, רוסיה ואיראן.

אולי אנחנו, היהודים, עיוורים למסרים המדאיגים שמבשרים מגוון האירועים האנטישמיים הללו, אטומים לכך שהעולם בדרכו מנסה לאותת לנו את ייעודנו להיות "אור לגויים". אבל ישנם לא-יהודים רבים שדווקא מרגישים על בשרם את תפקיד העם היהודי. חלקם אף מודעים היטב לדרישה שלהם מהיהודים, ובלשונם החדה מנסחים זאת במדויק. ואסילי שולגין, לדוגמה.

שולגין, יליד אוקראינה, היה חבר בכיר בדוּמָה, אסיפת הנבחרים ברוסיה הצארית בין השנים 1917-1906. שולגין הצהיר על עצמו בגאון שהוא אנטישמי, ובספרו "מה אנחנו לא אוהבים בהם?" הוא ניתח על פני עשרות מאמרים את תפיסתו העוינת כלפי היהודים. שולגין התלונן שהיהודים במאה ה-20 הפכו חכמים, יעילים ונמרצים בניצול רעיונותיהם של אנשים אחרים. אבל הוא מוחה ש"זה אינו עיסוקם של מורים ונביאים, לא תפקידם של מדריכי העיוורים, לא משימתם של אלה שמובילים את הנכים".

ואם נדמה כי יש ניגוד בין שנאת היהודים לבין הרצון לראותם כעם שייעודו להוביל את העיוורים, כלומר את האנושות, שולגין חוזר בספרו על הדרישה הזאת באינספור צורות. "אם היהודים יובילו את האנושות ליעדה, תנו להם [ליהודים] לעלות למדרגה שבה הם היו בעת העתיקה; אז מיד כל האומות ירוצו לרגליהם. הם ירוצו לא בכפייה אלא מרצון חופשי, ברוח שמחה, בהכרת תודה ובאהבה, כולל הרוסים. אנו עצמנו נבקש: תנו לנו שלטון יהודי נדיב שיוביל אותנו אל הטוב, וכל יום נביא להם [ליהודים] את תפילותינו לבורא. ברך את המדריכים שלנו, את המורים שלנו, שמובילים אותנו להכרת טובך".

פלא שאידאולוגים אנטישמים גדולים רגישים לעומקי הטבע של היהודים, ומפתחים בקרבם יחס כפול ליהודים: מצד אחד שנאה לצורתם הנוכחית של היהודים בעולם, ומצד שני הכרה בגדוּלה הפנימית ששוכנת בעם. זו הגדוּלה שעלינו לגלות בעצמנו, ייחודיות שחובה עלינו, במקביל לאנטישמיות שגוברת מיום ליום, להעצים אותה מכוח החיבור בינינו. זה תפקידנו, ולאור הזה מצפים כל חברי האנושות, השונאים והאוהבים כאחד.