"מוות בתאונת דרכים". כך הוגדר על ידי משטרת צרפת מותו של צעיר יהודי בשם ג'רמי כהן בפרבר של פריז בחודש פברואר. אלא שמשפחת כהן האבלה לא קיבלה את סיבת המוות הרשמית ואת סגירת התיק ופתחה בחקירה פרטית של נסיבות האירוע.
רחשי ליבם ועקשנותם היו מוצדקים. בסרטון שצולם על ידי דיירים שמתגוררים ממול לזירה נראה ג'רמי מותקף באכזריות בידי כנופיית צעירים מהגרים מוסלמים. תוך שהוא נמלט בעור שיניו מהחבורה המשולהבת, חצה את הכביש ונדרס למוות על ידי רכבת חשמלית.
המקרה המזעזע של ג'רמי כהן מצטרף לעוד שורה של פשעים אנטישמיים מטרידים, כמו הפרשה מעוררת החלחלה משנת 2017, שבה שרה חלימי, יהודייה בת 65, הוכתה באכזריות והושלכה אל מותה מחלון ביתה בקומה השלישית בידי שכנה המוסלמי.
הקהילה היהודית יכולה להמשיך לרדוף צדק על כל פשע שמתגלה, אבל ספק רב אם יעלה בידה. ממשלת צרפת ורבים מהעם הצרפתי קרובים בליבם למוסלמים פונדמנטליסטים יותר מאשר ליהודים הצרפתים.
אין בכך חדש. צרפת היא מדינה בעלת שורשים אנטישמיים עמוקים, ואין להתרשם מהתרבות הרגישה הפיוטית שיצאה ממנה. זהו חוק רוחני: ככל שעם מפותח, נאור ותרבותי יותר, כך גם הוא הופך יותר לשונא ישראל.

"הנאציזם הוא פרי הסוציאליזם", כתב הרב המקובל יהודה אשלג, בעל הסולם, בשנת 1942. למה? כי משטר כזה מתעתע. מתוק מבחוץ, מר מבפנים. לכאורה העם התרבותי קורא לפעול למען חיבור, בשם האחווה, ולאמיתו של דבר הוא משתמש בערכים הללו בצורה הופכית שמשחקת בלי דעת לידי הטבע האגואיסטי. עיינו ערך תרבות גרמניה בימי פריחת הנאצים.
מותו המזעזע של ג'רמי כהן עתיד להשפיע על תוצאות הבחירות הקרבות בצרפת. הימין הקיצוני שיצא נגד התקיפה יקבל יותר קולות וצפוי לגרוף ניצחון. אומנם מארין לה פן, מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני, נגד מהגרים ויהודים כאחד, אבל כשבבחירות מולה מתמודד השמאל, היא מגלה עמדה אוהדת לקהילה היהודית. כך תמיד הייתה התנהלות היהודים מול הממשל לאורך ההיסטוריה, הם ידעו איך לנהל משא ומתן עם מלכים ומנהיגים בתמורה לחסות וביטחון.
היהודים ישלמו ללה פן בפתקים בקלפי והיא בתמורה תגן עליהם מפני שונאיהם. עד מתי תהיה הגנתה בתוקף? עד אשר לא תזדקק ליהודים. מצד שני, גם אם לה פן לא תיבחר, היהודים יפלסו דרכם אל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה המקומית וישיגו לעצמם נותני חסות.
לעת עתה נראה שזו הדרך המוצלחת להגנה, שכן מפרשה לפרשה פחות יהודים יוצאים למלא את הכיכרות בהפגנות המוניות. הם רואים שהתאספויות וזעקת סיסמאות אינן מועילות להם.
על כל פנים, ליהודים בצרפת ובכל מדינה באירופה אוזלים הכוחות. הם לא מתלכדים לגוף אחד חזק שדואג לרווחתם בכל מדינה, ואפילו ביבשת אירופה כולה. החשבונות הכלכליים, הפוליטיים ואינספור החשבונות הנוספים שלהם מכרסמים בהם ומונעים מהם להתאחד.
אבל בלי חיבור אין ליהודים עתיד. זהו תנאי נצחי. המילה "יהודי" נגזרת מהמילה "ייחודי", כמו שכתוב במקורות: "יהודי נקרא יחידי – שדבוק בנקודת חיוּת, במקום האחדות" ("שפת אמת"). כלומר, אם אדם מייחד את הכוח העליון וקובע שהוא הכוח היחידי שראוי למלוך ולהנהיג את העולם, אז הוא נקרא "יהודי".