רד גטו ורשה קרה לפני כשמונים שנה כשהגיעו ייסורים עד נפש ואי-אפשר היה לסבול יותר. אחר כך, כמו תמיד, כאשר מתרופף מעט הסבל החונק מהצוואר היהודי, חזרנו לסבול מגלי השנאה כלפינו, מתעלמים מהרצון התמידי שרוחש בעולם להיפטר מאיתנו בכל דרך אפשרית. גם היום, במדינת היהודים, כשחגורת השנאה הולכת ומתהדקת סביבנו, כל עוד אפשר איכשהו לנשום, אנחנו לא נתנגד לה.

עוברות השנים שנרדפנו בגולה, ותמיד כשהסבל היה בלתי נסבל מרדנו, וכשהוא דעך חזרנו לשגרת האומה השנואה בלי לשאול למה שונאים אותנו כל כך?

מזמן היינו צריכים לצאת בשאלה ולא לחזור בלי תשובה, אבל ישנה הסתרה שאופפת אותנו ואומרת, אין מה לעשות ככה נועדנו להיות, שק החבטות של העולם. נולדנו להיות שנואים, זה טבע הדברים. מצד אחד יש בזה צדק מסוים, באמת הטבע פועל כאן. מצד שני אנחנו לא לוקחים בחשבון את עומק המושג טבע. "הטבע", כמו שכותבים המקובלים, שווה ערך למושג "א-להים" (86 בגימטרייה). 

 ישנה מידה של אמת בלתי מודעת במה שאומרים עלינו השונאים שלנו. אנחנו לא כמוהם. לכל עם בעולם יש אומנם טבע מיוחד לו, אלא שהייחודיות שלו שורשה בבסיס משותף לכולם, והיא מתלבשת על האנוכיות האנושית, כך שהעמים יכולים להבין זה את זה. אבל אף עם לא מבין את הקבוצה הזאת שנקראת יהודים, אנשים שקמים כעוף החול מכל ניסיון השמדה כאילו הם נצחיים, ומעוררים באומות העולם פעם אחר פעם רצון להשמיד אותם.

אנחנו כל כך שנואים כי יש לנו משימה רוחנית: להתעלות מעל האנוכיות האנושית שמפלגת את העולם, להתאחד כאיש אחד בלב אחד אל הכוח האחד, ובהתחברות עימו להיות כמעבר של הכוח האלוהי לכל המציאות, לכל בני העולם.

השנאה כלפינו ממשיכה להתעצם וחלון ההזדמנויות הצר הולך ונסגר. אסור לנו לנוח עד שנדע בדיוק מי אנחנו ולמה אנחנו קיימים, מה תפקידנו ולמה אנחנו מיועדים. אם לא נשאל, תבוא מכה קשה.

🌐 צפו חינם "מי אתה עם ישראל?" >>