מדוע מדינות מתקדמות הופכות לאנטישמיות?
מה המשותף לאימפריה הבבלית, לרומא העתיקה, לאנגליה של המאה ה-13, לספרד של המאה ה-15 ולגרמניה של המאה ה-20? כולן היו בין האומות המתקדמות ביותר בתקופתן, אם לא המתקדמות ביותר, וכולן עינו את היהודים או השמידו אותם.
מה שמעניין הוא שכל האומות הללו פנו נגד היהודים כשהן היו בשיאן. מדוע אנחנו, העם היהודי, מותקפים, ומדוע ההתקפות המרושעות ביותר מגיעות מהמדינות המתקדמות ביותר? על מנת לענות על השאלות האלה, אנחנו צריכים לדעת את מקומנו בעולם ואת המחויבות שלנו כלפי האנושות.
ככל שהעולם שרוי יותר במצב של כאוס, כך הוא פונה יותר נגד היהודים. תמיד מאשימים את היהודים בדברים שמשתבשים. כשהמצוקה הופכת להיות קשה מדי, התסכול מתפרץ נגד היהודים.
אנחנו היהודים תמיד מרגישים שזה לא צודק שמאשימים אותנו במעשים על לא עוול בכפנו, אבל זה לא משנה את דעתו של העולם, וישנה סיבה טובה לכך. מבלי שנשים לב, העולם לא באמת מאשים אותנו בגרימת נזק, למרות שחלקם ממציאים עלילות שונות. למען האמת, העולם מאשים אותנו בכך שאנחנו לא עושים את מה שאנחנו אמורים לעשות, והוא מה שעשינו עבור עצמנו כשהפכנו לאומה: לאחד את הלבבות שלנו.
במיוחד היום, כאשר כל בעיה מתפשטת ברחבי העולם והופכת לבעיה עולמית – אפילו מזערית כמו אבעבועות קופים – זה ברור לחלוטין שרק ערבות הדדית כלל-עולמית יכולה לעזור לנו להתגבר על בעיות העולם. בהיעדרה של ערבות הדדית, האנושות מנסה פתרונות מאולתרים שונים, שבסופו של דבר רק מחמירים את הבעיות. כולם יודעים שאם רק היינו יכולים לעבוד יחד, האנושות הייתה מתגברת על כל בעיה, אבל אנחנו לא יכולים להביא את עצמנו לשתף פעולה, ולכן אנו נאלצים לאלתר ולבסוף להיכשל.
עם ישראל הקדום, שאבותיו המייסדים הגיעו ממגוון שבטים – לעיתים עוינים – מצא דרך להתאחד למרות הכול. הם הבינו שאחדות היא הנכס החשוב ביותר לחברה והפכו את כל שאר הערכים למשניים. הם לימדו זה את זה להתאחד, חינכו את ילדיהם לקירוב לבבות, וילדיהם לימדו את ילדי ילדיהם עד שהפכו להיות לאומה חדשה שקשורה בעיקר בערך האחדות ולא בקשרי דם.
אף אומה אחרת לא נולדה כך לפני או מאז נוסדה האומה הישראלית, ואף אומה אחרת לא הצליחה ליצור קשר כזה בין חבריה. עם ישראל הפך להיות אחראי לחלוק את השיטה הייחודית שלו לבניית עמים שחיים בשלום זה עם זה ובינם לבין עצמם. היהודים הקדמונים היו מודעים היטב למחויבותם, אך מאז הגלות האחרונה, לפני אלפיים שנה, הם שכחו אותה. לעומת זאת העולם עדיין זוכר שהיהודים מחזיקים בסוד מיוחד שהם מתכחשים לו. זוהי הסיבה לטינה התמידית של העולם נגד היהודים.
יתר על כן, ככל שעם מתקדם יותר, כך קשה יותר לאנשיו לשמור על סולידריות, והם זקוקים יותר לשיטת העברים הקדמונים על מנת להשיג אחדות. אם נבחן את מורשתם של היהודים הקדמונים נגלה שזוהי איננה האהבה לידע או התשוקה לכוח, אלא הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". מכיוון שסולידריות היא דבר נדיר במדינות מתקדמות, העמים האלה הופכים להיות הממורמרים ביותר כלפי יהודים ומאשימים אותם בצרותיהם.
אומנם הדבר נכון לגבי מדינות מתקדמות, אך גם נכון לכל מדינה ומדינה. כאשר מגיעה מצוקה לאומה כלשהי היא מגיעה בגלל סיבה מרכזית אחת: חוסר לכידות, חוסר סולידריות, או במילים אחרות, חוסר אחדות. בזמן הזה, אנשי האומה מרגישים שהיהודים הם אלה שעומדים מאחורי זה. הם לא יכולים לבטא מדוע הם חושבים כך, אבל הם בכל זאת חושבים כך. זה חזק יותר מהם. עם זאת, העובדה שהם מאשימים אותנו במצוקה שלהם מרמזת בהכרח שהם מאמינים ביכולת שלנו למנוע את זה. למעשה, אם היינו מלמדים אותם כיצד להתאחד בדרך שאבותינו המייסדים התאחדו, הם לא היו נופלים למצבם המצער. זוהי הסיבה מדוע הם שונאים אותנו.
לכן, אם אנחנו רוצים שהעולם יפסיק לשנוא אותנו, עלינו לעזור לתקן את העולם על ידי חינוך והסברה לאחדות. כדי לעשות זאת עלינו להתאחד מעל למחלוקות בינינו, בדיוק כפי שעשו אבותינו כשהפכנו לראשונה לאומה. ברגע שנשיג זאת, נהפוך לדוגמה לאחדות שהעולם רוצה לראות בנו. אנחנו יכולים להסתובב במעגלים במשך מאות שנים, אבל זה לא ישנה את העובדה שעד שנתאחד בינינו ונהווה דוגמה של אחדות לעולם, העולם יישאר שקוע במלחמות, יאשים אותנו בהן ויכה אותנו כעונש.