מכתב פתוח לבית הדין בהאג
תובעים נכבדים,
מאז אמנת רומא שנחתמה ביולי 1998 ועל בסיסה נוסדתם, אתם עומדים בחובתכם ונאבקים בכל סוגי הפשעים – החל מפשעי מלחמה וכלה בפשעים נגד האנושות.
הרשו לי לא להתעכב כעת על החלטתכם האחרונה בנוגע לחקירה נגד מדינת ישראל והדרג הבכיר בה בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה במבצע צוק איתן. מבלי להיכנס לעצם העניין, שבעיני שייך לפוליטיקה בינלאומית ולא לאמת ושקר, אני חושב שטוב שעוררתם אותנו לעשות חושבים כעם וכאומה.
כמי שעוסק כל חייו בחכמת הקבלה, תורת האמת של ישראל, וכיהודי שדואג לעמו בכל נפשו ומאודו, הצביטה מצידכם עוררה אותי להגיב ולכתוב לכם ולכולנו. זו אולי צביטה קלה למדינת ישראל, אך אם לא נעצור להבהיר בינינו עכשיו את הדברים, היא תהפוך חבטה מכאיבה לשני הצדדים.
אתם שואפים לפעול במשפט צדק ויושר ללא כל פניות, ותקוות העולם היא שעקרון הצדק האוניברסלי יתגשם במלואו בכל החלטה והכרעה, בכל סעיף ותת-סעיף. אולם בכל הנוגע לשיפוט כלפי ישראל והעם היהודי לעולם לא תמצאו צדק. לא משנה כמה תרדפוהו.
אם נתבונן יחד לעומק מערכת הטבע שאנחנו חיים בה, אזי נראה שהיא עשויה כוחות-כוחות, חיוביים ושליליים. מטבע הבריאה הכוח השלילי שולט במין האנושי, "יצר לב האדם רע מנעוריו", וכל החזק גובר על חברו. ישנם דברים חיוביים בינינו, אך גם בשורשם טמון גרעין האגואיזם וזה עניין של זמן עד שינבוט ויצמח פרא.
הדרך היחידה לרסן את הרע ולאזן את הכוח השלילי היא בעזרתו הבלעדית של הכוח החיובי. כוח זה אף הוא קיים במעמקי הטבע, אלא שהוא משאב נסתר, וניתן לחצוב אותו מתוך קשר חיובי בין בני אדם, מתוך ערבות הדדית. כשקבוצת אנשים שואפת להתלכד מעל האגו שגובר בה, היא מתדמה במקצת לכוח האינטגרלי שבטבע. כך היא מושכת אליה, לתוך המרחב הרוחני החדש שיצרה, כוח עליון יותר, והוא משלים בין הניגודים, עושה שלום בין כל החברים. זו תמצית שיטת החיבור של חכמת הקבלה. זה הסוד הגדול של היהודים. זה הכוח הבראשיתי והנצחי היקר מפז.
העולם הגלובלי שאנחנו חיים בו – ומגפת הקורונה הוכיחה זאת עשרת מונים – מלמד שכולנו תלויים זה בזה ברשת קשר. מפת הכוחות מעידה שכולנו גוף אחד. לגוף הזה יש ראש וזרועות, איברים פנימיים, רגליים ועוד. ספר הזוהר כותב כי "ישראל בין שאר האומות, היא כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל" (פרשת פינחס, סעיף 152).
ישראל היא לב, והיא גם ראש, היפוך ההברות ראש–לי, שכן העם היהודי אינו עם ככל העמים. הוא נוסד לראשונה בממלכת בבל לפני כ-3,800 שנה, עת קיבץ אברהם אבינו כל בבלי שהבין שהאגו חזק ממנו ושאל על משמעות חייו. אברהם גילה את שיטת החיבור, פתח את אוהלו ולימד כל עובר ושב.
לא רבים צעדו בעקבותיו, אך אלה שכן שמעו בקולו ונהרו אחריו, יצאו עימו מבבל העתיקה לארץ כנען. סביב האידיאה של אברהם נבנתה קהילה מיוחדת אשר לימים הפכה לעם ישראל. אצל שאר הבבלים האגו המשיך להתפתח בקצב איטי, וברבות הימים הם הפכו לשבעים אומות העולם של ימינו. לעומת זאת, בישראל האגו גבר יותר ויותר, והם למדו לכסות את הפשעים באהבה, בעזרת שיטת החיבור שלימד אבי האומה.
תפקיד הראש הוא להעביר ידע לגוף כולו על אודות מערכת הטבע, תפקיד הלב הוא לתת את הקצב, רוח החיים – ישראל תפקידה להיות "אור לגויים". ישראל היא אותה קבוצה קטנה בין העמים והיא מוכשרת למסור לעולם מכוח האחדות שבה, כוח חיובי שמאזן וממלא, מרפא ומרומם.
כשהישראלים אינם ממלאים את תפקידם, מתעוררים בהם רצונות לטובת עצמם ואף על חשבון זולתם, וכתוצאה מכך הם מזמינים את הכוח השלילי החודר אל תת-ההכרה של אומות העולם, ומעורר בהן שנאה כלפי ישראל והיהודים, אנטישמיות ואנטי-ישראליות המתבטאות בין היתר בתביעה ייצוגית מבית הדין הפלילי.
הכוח הרעיל הזה מחלחל ומעורר בגלוי או בסמוי סדרת שאלות שמקננות בלב כל איש ואומה בעולם: מי הם היהודים האלה לעזאזל? למה הם ממררים את חיינו? והשאלות המטרידות מתחלפות במחשבות של שנאה, והמחשבות מתעצמות לדברי נאצה, והמילים מתגלגלות למעשים אלימים, שפושטים צורה ולובשים צורה, כידוע מתקופות אפלות בהיסטוריה.
בעולם הגלובלי של ימינו ישראל היא מרכז הקשרים. אבל היא גם עצם בגרון העולם ונתפסת כמקור הרוע. ישראל מעכבת את התרבות והחינוך, את הדת והמשפט, את החברה והכלכלה. הכול. העולם צולע בגלל חוסר התפקוד הרוחני שלה, בגלל הרשלנות הלבבית, וזה הפשע החמור שעליו ישראל צריכה להיות נידונה.
תובעים יקרים, הבה נהפוך יחדיו את המשפט הזה לעולמי, משפט מתוקשר שיציב את ישראל על בימת האנושות, כדי לעורר שיח פורה לטובת העולם כולו. זוהי שעת כושר גם לחברה הישראלית, שחלקים גדולים ממנה רדומים כלפי האנטישמיות הגואה, אטומים וקשי עורף למכות המתגברות. משפט ראווה כזה יְפַתח רגישות, יחדד חוש אחריות, ויעורר ביהודים שאלות כנגד שאלות אומות העולם: "למה העולם שונא אותנו?" לצד "למה אנחנו שונאים את היהודים?".
מודעות לתפקיד הייעודי של העם היהודי תיתן נקודת המשך יציבה לשני הצדדים, לראש ולגוף. הכרה כזו תאפשר לעבוד בשיתוף פעולה, להביט בבגרות על שורש הבעיה ולהתמודד יחד עם פתרונה. זהו מכתב ראשון שלי אליכם, והייתי שמח להמשך, כי אם ניגש בעיניים פקוחות למשפט, נצא כולנו, כגוף אחד, נשכרים וצודקים.
