עשרים ושניים סנטורים משתי המפלגות בארה"ב חתמו על מכתב בקשה מהנשיא ביידן למנות שגריר מיוחד למאבק באנטישמיות, מתוך ראיית הסכנה המתגברת ומאיימת על יהדות אמריקה וכלל יהודי העולם.
על פניו זו יוזמה יפה ומבורכת, ערה, מפוקחת ורגישה למצב. האנטישמיות אכן משתוללת ומסכנת את היהודים. השאלה היא, אלו ציפיות תולים היהודים בשגריר כזה? שיעלה על דוכן האו"ם וידבר בעדם? הסבירות שמישהו יקשיב לו היא קלושה.
במקרה הטוב הנציג לענייני אנטישמיות יסמן וי ביומנו, יציין כי בתאריך הזה והזה הופיע ונשא נאום, ובזה תסתכם משרתו. ממשל ארה"ב ישלם לו כמובן מאות אלפי דולרים בחודש, אבל מי שירוויח מזה באמת הוא הנשיא ביידן שיוכל להתגאות שמה שעשה עבור היהודים "אפילו טראמפ לא עשה".
פרט לציוץ של כבוד, דבר לא יקרה. אולי להיפך, האנטישמיות תתגבר עוד יותר, שכן אזרחי אמריקה ירגישו בהדרגה ששוב היהודים דואגים לעצמם ועושים לנפשם בלי להביא בחשבון את השאר.

מלחמה באנטישמיות אינה מסתכמת בנאומים, או הסברים והוכחות עד כמה אנחנו בסדר ואין סיבה לשנוא אותנו. מלחמה באנטישמיות היא תהליך של חינוך עקבי. לא חינוך של האומה האמריקאית או כל אומה אחרת, אלא שלנו, היהודים. חינוך ממשי הכולל השכלה, מחקרים ודיון, הסברה סבלנית ועמוקה עד שכל יהודי ידע על בוריה מהי תופעת האנטישמיות, ילמד את ההיסטוריה שלה על מה שקרה ומה שקורה, ועל מה שחס ושלום עלול לקרות אם לא נפעל נכון נגד התופעה.
"אנטישמיות היא השוט שאלוהים שלח לנו כדי להוביל אותנו יחד ולהתיך אותנו יחד", אמר ד"ר קורט פליישר, מנהיג הליברלים בעצרת הקהילה היהודית בברלין בשנת 1929. הוא לא היחיד שעלה על הקשר ההדוק לבלי התר בין השנאה ליהודים לבין מרקם היחסים הפנימי שלהם. גם אנשים שאינם יהודים הבחינו בדפוס הזה ועמדו על כך שליהודים ישנו תפקיד מיוחד כלפי העולם. הסופר לב טולסטוי דיבר ארוכות ובחיוב על תפקיד היהודים כלפי העולם, כך גם מארק טוויין ועוד רבים אחרים.
גם המקובלים בכל הדורות חזרו והצביעו על התופעה הייחודית: כאשר היהודים מחוברים ביניהם האנטישמיות פוחתת, ואילו כשמתגלה ביניהם פירוד היא חוזרת ומשתלטת. הם הסבירו ועוד מסבירים שכוח הטבע העליון תכונתו נתינה, ואילו מין האדם נשלט על ידי קבלה עצמית, אגו.
מתוך חוסר ההתאמה בין חוקי החברה האנושית לחוקי הטבע, האנושות סובלת מאוד, וכאן נכנסים היהודים לתמונת המציאות הגלובלית עם תפקידם המיוחד משכבר הימים: להיות המתאם בין היצר האגואיסטי לתכונה האלטרואיסטית, על ידי אהבה הדדית שיגבירו על פני האגו והשנאה.
ככל שיגבירו את האהבה, היא תעלה על גדותיה ותישפך לכל לב בעולם. כמו שכתב בעל הסולם: וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם" ("הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ד').
"ואהבת לרעך כמוך" זו כל התורה על רגל אחת, וזה מספיק כדי להבין עד כמה חסרת תכלית היא המלחמה החיצונית באנטישמיות, בעוד הפתרון לבעיה הוא במקום אחר לחלוטין: בחיבור בינינו. אנחנו לא צריכים אפילו לדבר על זה עם כל העולם, להסביר, לנזוף או להתנצל, אלא פשוט לסדר את הקשר בינינו, להתמיד בו בעזרת מודעות וחינוך, והאנטישמיות תיעלם כלא הייתה.