מתפזרים לכל הרוחות
הנגיסות הגדלות בשטחי אדמה יהודית שמשאירות לנו כל יום פחות מקום בטוח לדרוך עליו מבלי שנותקף, לצד המימון שמקבלים מאיתנו אנשים שמודים בפה מלא שהם רוצים למחוק אותנו, צריכים להבהיל אותנו מאוד: אנחנו נחלשים, נחלשים מאוד.
כשגוף נחלש מתחילים להשתלט עליו מכל הכיוונים, חיצונית ופנימית, פיזית ונפשית, ואין לנו מה להתפלא אם בקרוב נשים בידי האויבים את המפתחות למדינה ונגיד – בבקשה, המדינה שלכם, אנחנו הולכים לזרוק את עצמנו לים.
גוף נחלש מפני שנעשה קצר בתקשורת בין איבריו, עניין ששם אותו מיד בסכנת מוות. בעל הסולם תיאר יפה את החולשה שפוקדת היום את ישראל: "כמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חסרון הרמוניה בין איבריו, כן השקיעה הטבעית של האומה היא תוצאה מאיזה הפרעה שנתהווה בין האיברים שלה, כמו שהעידו קדמונינו, 'לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חינם שהייתה באותו הדור', כי אז נגועה האומה ומתה, ואיבריה נתפזרו לכל רוח" (עיתון "האומה").
אהבה המכסה על כל הפשעים היא רוח החיים של פנימיות התורה, חכמת הקבלה; היא הרעיון הרוחני של העם היהודי והמצווה האחת שמצופה מאיתנו לקיים כדי להיות אור לגויים, דוגמה לשאר העמים. הציווי הזה כתוב בהמוני נוסחים וצירופים במקורות ישראל, כמו: "איש את רעהו יעזורו", "כל ישראל ערבים זה בזה", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד.
במהלך הדורות, בכל פעם שהעם סטה מהדרך לאיחוד, הפירוד תפס את מקומו והעם הלך ונחלש עד שנפלט והוגלה מאדמתו. כך גם עלול לקרות היום: נשכחה מאיתנו מטרת האומה הישראלית והישיבה בארץ, והאדמה פולטת אותנו. באים האויבים ומתחילים לדחוק את רגלינו, להחציף פנים, ללעוג.
כמו שהגוף לא יכול לוותר על לחם ומים למחייתו, כך אנחנו לא יכולים לוותר על האדמה הזאת. זו צריכה להיות הסכמה טבעית בסיסית בינינו: לא מחלקים את אדמות ישראל, לא מוכרים, ומי שמתנגד למדינה יהודית – שילך להתנגד במקום אחר.
כמו שהגוף לא נלחם לאכול ולשתות רק בשביל להתקיים, אלא האיברים נאבקים יחד למען מטרה גבוהה יותר, לשאת בהם רגש ומחשבה, מהות בלתי חומרית הנקראת אדם, כך האומה הישראלית לא נועדה לשבת על אדמת ישראל כמו גולם רק כדי לשרוד, אלא כדי לשאת בתוכה את המהות הרוחנית שנקראת אהבת הזולת. היא הכוח האידאולוגי הדרוש להתנגדות ולהתקדמות.
