חגיגות יום העצמאות ה-246 של ארה"ב נגדעו באחת עם הירי הקטלני בהיילנד פארק, פרבר בשיקגו שמחצית משלושים אלף תושביו הם יהודים. ארבעה מתוך שבעת ההרוגים בירי היו יהודים.
ההלם שיתק את כולם, עצב כבד נפל על הקהילה היהודית שנכנסה לטראומה. השמועות שמתחילות לזרום מלמדות שהחשוד בטבח ביקר בבית הכנסת הקהילתי במהלך חג הפסח השנה, וכבר אז עורר את תשומת ליבם של אנשי הביטחון בתור טיפוס תימהוני.
נכון לכתיבת שורות אלה, המשטרה המקומית עדיין אינה רואה בירי אירוע אנטישמי, אבל אנחנו כבר מתורגלים היטב: מדובר בעוד תקרית על רקע אנטישמי, דבר שבשגרה בארה"ב, יגידו מה שיגידו.
אני מקבל הרבה פניות מתלמידיי שחיים בארה"ב, ובפרט מאלה החיים בקרבה לזירת הפיגוע, ולמרות הצער והכאב שאני חש, אינני יודע מה עוד אוכל להציע. כמה שלא דיברתי עם יהודים בארה"ב, כמה שלא הזהרתי בהרצאותיי מחוף לחוף, היהודים אוטמים אוזניהם למשמע אזהרותיי.
ליהודים תפקיד ייחודי בעולם, להיות "אור לגויים", לתת דוגמה לאחדות לבבית, לעורר השראה רוחנית ולהיות דגם לעם המקושר בערבות הדדית. יהודי ארה"ב נמצאים בחזית התפוצות והעיניים נשואות לאמריקה, אבל עיני היהודים מופנות אך כלפי עצמם. ספר הזוהר מתאר את הדור כמי שמגלגל את עיניו פנימה, מביט בתוך עצמו, מרוכז בעולמו, ולא מביט בזולת שסביבו.
התיקון הנדרש מאיתנו הוא להפנות את מבטנו לזולת, לגלות התחשבות, הדדיות, להתקרב – ועוד יותר מזה – לבקש יחד מהכוח העליון שיקרב בינינו, שכן מיהו הגורם לכל תקרית ותקרית? מיהו זה העומד מאחורי כל האירועים בעולם, הטובים והרעים, אם לא בורא העולם?
הרב קוק כתב בחריפות: "אם אי-אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה, באים אויבי ישראל ותוקעים באוזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באוזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה – עמלק, פֶּטְליוּרָה (מנהיג אוקראיני אנטישמי), היטלר ורבים אחרים, מעוררים את העם היהודי לגאולה. ומי שלא שמע את קול השופר הראשון, ואף את קול השופר השני הרגיל לא רצה לשמוע כי אוזניו נאטמו, הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול, בעל כורחו ישמע" ("מאמרי הראי"ה").
במילים אחרות, אם יהודי אמריקה ימשיכו לשבת בחיבוק ידיים מתנשא, בזלזול ובבוז כלפי ישראל וכלפי אחיהם היהודים, בהתעלמות מתורת האמת ובהתייחסות אליה כהבל הבלים, אז הכוח העליון יסדר להם מכות נוראיות ויקבץ עליהם ייסורים שיאלצו אותם להשפיל את הגאווה, להתאחד ללב אחד ולשוב אל דרך הישר.
אנטישמיות היא הרגשה עזה ועמוקה של שנאה כלפי יהודים, ביטוי טבעי ובוער שבא להראות ליהודים שהם אחראים על כל מה שקורה בעולם לטוב ולרע. אם אנחנו מפולגים ומסוכסכים בינינו, ואם כל יהודי מתפלל את תפילתו וחי בתוך עצמו, אז אנחנו מעוררים בעצמנו את רוחות השנאה נגדנו. אבל אם אנחנו נתחבר בינינו, אנו נעורר את מקור הכוח החיובי של העם היהודי, כוח שיתפשט בדרכו הנסתרת והייחודית במערכת הטבע המקושרת, ינטרל את השנאה ויכניס רוגע ושלווה בעולם כולו.
