בני משפחת אנדרסון מצופפים ראשיהם מעל תמונות מהפנטות של נופי פטגוניה. הגירה לחבל הארץ הקסום הזה שנפרש בין צ'ילה לארגנטינה היא נושא חם שמדברים עליו עכשיו בקרב בני הקהילה היהודית בבוסטון.
גם משפחות מילר, ג'ייקוב, הירש, רוזנפלד, פאול וריד, כולם בעניין. הם יקימו שם קהילה הרחק מהרעש העירוני, בעיקר הרחק מרעש השנאה אליהם. אבל לא מדברים על כך בקול רם.
כל מה שרצו הסבים שלהם היה לחיות את החלום האמריקאי, והם הצליחו בגדול. עשו כסף, הוזמנו לאירועים מכובדים, הכניסו את ילדיהם לבתי ספר יוקרתיים, התערבבו בכל הכוח. אבל בכל פסגה צץ מישהו שהיה חייב להזכיר להם שהם יהודים. הכסף שלהם היה אמריקאי למהדרין, אבל הם עצמם תמיד נשארו עם תווית "היהודים".
בשנים האחרונות גם מדינת ישראל התחילה לעצבן את חלקם. לא מספיק שקשה לאותם נכדי המהגרים מגרמניה להיטמע בארה"ב אחרי דורות, וכאילו ישראל עושה להם דווקא: מנפנפת ביהדות שלה בגאווה גדולה, לא נותנת לעולם לשכוח שהעם היהודי הוא מגזע קצת אחר מכולם.
כדי להבהיר למדינת היהודים מה הם חושבים עליה, חלקם מתגייסים לקמפיין החרם על ישראל, ל-BDS. אבל גם אחרי שנים של פעילות, כשאיש אינו יודע את זהותם האמיתית, הם עדיין נתקלים בצעקות "יהודים מסריחים" כשהם חוזרים מהפגנה עם שלט "לשחרר את פלסטין" בידם. איך ידעו שהם יהודים? הרי אין עליהם שום סממן מסגיר… את זה היהודים המתבוללים עדיין לא מצליחים לפענח, מה שמעורר בהם שנאה איומה יותר ליהדות ולישראל.
צחוק הגורל הוא שדווקא מבין המשפחות המתבוללות ביותר שניסו בעבר לברוח הכי רחוק מהיהדות ופיתחו אליה תיעוב קשה, צמחו ציונים גדולים, כמו חוזה המדינה בנימין זאב תאודור הרצל.
אי-אפשר לברוח מהיהדות. יש לה תפקיד משמעותי בעולם, ועד שהוא לא יושלם, אומות העולם לא יניחו למי שבכוחם ליישם אותו. לא משנה כמה היהודים ישתדלו להתערבב בקרב הגויים, הם תמיד יימָצאו אשמים בכל הרע שקורה בעולם, גם אם יוכיחו שהם קדושים יותר מהאפיפיור וגם אם המוסריות שלהם תהיה מכובסת ומבריקה.
לא למוסר אנושי מחכים מאיתנו בני אומות העולם; גם לא שנבדר אותם, נמציא להם המצאות או שנתרום להם כסף. הם מבדילים אותנו מהם מתוקף אינסטינקט טבעי – כדי שלא נשכח למלא את ייעודנו הרוחני להיות "אור לגויים": חברת מופת שמספקת דוגמה חיה לחיי חברה לבביים לפי החוק העליון "ואהבת לרעך כמוך".
לכן השאלה היא לא "האם להיות יהודי?", בכך אין לנו בחירה, זאת מלחמה אבודה. אלא השאלה היא "איך להיות יהודי?". אם כבר נחתם ונגזר מלמעלה שנהיה יהודים, כדאי שנלמד לאהוב את תפקידנו המיוחד, נפתח אליו הערכה, קרבה והזדהות. ככל שהיהודים יפסיקו את השנאה שקיימת בהם ליהדות האותנטית, אומות העולם בהקבלה יפסיקו לשנוא אותם.
ביום מן הימים משפחות הקהילה היהודית שיהגרו מארה"ב לפטגוניה ייתקלו גם שם באנטישמיות שתלך ותגְבַּר, ואז אפשר שתבליח בראשם מחשבה, שלא יוכלו לברוח ממנה יותר: "מה רוצים מאיתנו היהודים?"; השאלה תוביל אותם לחפש מי הם ומה הם באמת.
