פרק ראשון - הסיפור שלי
בשנת 1963, בהיותי בן 17, עברתי ללנינגרד, סנט פטרסבורג של היום, בירת התרבות הרוסית, מעוז האינטלקטואלים.
באותה התקופה הייתה האנטישמיות ספוגה בחומות העיר ומורגשת בכל פינה. היה לי קשה לחיות באווירה עוינת ולהשלים עם ההרגשה של חוסר האונים, לכן מייד כשהתאפשר לי, בשנת 1974, לאחר ארבע שנים שבהן הייתי מסורב עלייה, ברחתי לישראל. אומנם עליתי לארץ, אך הרגשת האנטישמיות נצרבה בי לעד.
רק בחלוף מספר שנים, משנחשפתי להשקפת העולם של חכמת הקבלה, קיבלתי נקודת מבט חדשה על תופעת האנטישמיות.
ב-1979 הגעתי למקובל הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש, 1991-1907). ממנו למדתי במשך שתים-עשרה שנה את חכמת הקבלה האותנטית שספג מאביו, הרב יהודה אשלג (1954-1884), הידוע בכינויו "בעל הסולם" על שם פירוש הסולם שכתב לספר הזוהר. שניהם היו מאנשי הרוח הגדולים של המאה העשרים, ומהם התחלתי להבין את ההתרחשויות העולמיות מזווית ראייה חדשה.
הולך נגד הזרם
בשנות לימודיי אצל מורי הרב"ש, לא אחת סיפר לי על רגשותיו העזים של בעל הסולם ועל קריאותיו הנואשות לקהילה היהודית ולראשיה שלא להתעלם מהאנטישמיות המתגברת. כבר ב-1919, עמד בעל הסולם על הסכנה המרחפת מעל ראשי היהודים, ולכן הרגיש חובה למהר ולפעול. הוא ארגן בוורשה שבפולין קבוצה בת מאות משפחות במטרה לעלות יחד לארץ ולהקים בה יישוב משותף. אך כשנודע העניין לרבנים אחרים, הוא ספג מהם קיתונות של בוז והם התנגדו לכך בכל תוקף. לבסוף, בעל הסולם ומשפחתו עלו ארצה לבדם ב-1921. בארץ ישראל המשיך בעל הסולם בפועלו.
בשנת 1933 פרסם סדרת מאמרים המתריעים על האסון המתקרב, והפיץ אותם בקרב העם. ממדי החורבן שהותירה השואה גרמו לו לכאב רב, אך גם לאחריה המשיך להתריע על כך שהאנטישמיות היא לא תופעה ברת חלוף. בכתבי יד שנותרו על שולחנו בערוב ימיו, בשנות החמישים, נמצא הכתוב: "כבר מסרתי עיקרי דעותיי בתרצ"ג [1933]. גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודבריי לא נתקבלו אז, אף על פי שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה, אחר הפצצה האטומית והמימנית, אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים, וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת. על כן היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה, ויחיו ויתקיימו" (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון").
בין אי-סדר לקיצוניות
שנים רבות עברו מאז השואה, דבריו של בעל הסולם נשכחו והעולם התקדם הלאה. את העבר הנחנו בקופסה שחורה וסגורה, שנפתחת לרגע ביום השואה כמו פצע עמוק וישן בלב האומה שמנסה להגליד עם השנים. רבים סבורים כי ברמה הגלובלית סכנות האנטישמיות כבר מאחורינו, הרי האנושות התקדמה, חוקקה חוקים כנגד האנטישמיות ולא תסבול עוד זוועות כאלה. לרוב איננו רואים ביחס העוין שמתגלה כלפינו ובאמצעי הזהירות שאנו נוקטים כישראלים בחו"ל דבר נורא כל כך, וכל עוד לא קורה חלילה אסון גדול, אנו מעדיפים להאמין שיהיה בסדר.
צילום: רויטרס
עם זאת, בשנים האחרונות חלים שינויים מדאיגים בסדרי העולם, המציבים דילמות ואתגרים ביטחוניים, פוליטיים וחברתיים, שלא מאפשרים לנו להישאר אדישים. העולם הערבי מיטלטל במלחמות בלתי פוסקות, באירופה הזקנה והעייפה פורץ מאבק בין התרבות האירופאית המסורתית ובין האסלאם הקיצוני שהביאו עמם גלי המהגרים. פיגועי הטרור והאלימות הגוברת במדינות השונות באירופה מעוררים פחד ושנאה כלפי המהגרים, ובתוך כך מתחזקות בהן מפלגות הימין הקיצוני. בשנת 2017, 13% מאזרחי גרמניה מצביעים למפלגת הימין הקיצוני. בצרפת, נציגת הימין הקיצוני לנשיאות המדינה, מרין לה-פן, זוכה לתמיכה של שליש מציבור הבוחרים. בהונגריה מתחזקת המפלגה הגדולה "יוביק", בנורבגיה "מפלגת הקִדמה", בפינלנד "הפינים האמיתיים", בהולנד "מפלגת החופש", באוסטריה "מפלגת החירות", ביוון "השחר הזהוב", באוקראינה "סבובודה", ועוד. גם בארצות הברית פורצים מאבקים פנימיים בין קיצונים ימניים לקיצונים שמאליים. ברמה הבינלאומית שוב מתחדשים משחקי האגו בין המעצמות, אנשי דאע"ש מטילים אימה על כולם וצפון קוריאה מאיימת בגרעין על העולם. כיום, במצב כה נפיץ, היתכנות פריצתה של מלחמת עולם שלישית היא סבירה למדי.
וכאשר המצב העולמי מידרדר ונכנס לסחרור, בדיוק כמו שאירע לפני מלחמת העולם השנייה, התופעות האנטישמיות לא מאחרות להגיע.
*
מבט בוחן על השנתיים האחרונות מצביע על מגמה מתמשכת של החרפה באנטישמיות. דו"חות של משרד התפוצות בנושא האנטישמיות מראים כי הן בשנת 2016 והן בשנת 2017 התרחשה עלייה במספר התקריות האנטישמיות ברחבי העולם. אמירות ודפוסי התנהגות אנטישמיים המשיכו לתפוס מקום בשיח החברתי. האנטישמיות ברחבי רשת האינטרנט בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, המשיכה במגמת הצמיחה. המצב חמור במיוחד במערב אירופה. בבריטניה חלה ב-2017 עלייה של 78% בתקריות אלימוּת פיזית נגד יהודים, בגרמניה ניכרת מאז 2016 עלייה מתמשכת במספר התקריות האנטישמיות. מנתוניה של "הליגה נגד השמצה", כפי שהוצגו בכנסת בתחילת שנת 2018, עולה כי גם בארה"ב המצב מדאיג. בתשעת החודשים הראשונים של 2017 אירעו 1,299 תקריות אנטישמיות ברחבי ארה"ב, עלייה של 70% מהשנה שקדמה לה, ובכלל זה התקפות פיזיות, השחתות רכוש ומתקפות על מוסדות יהודיים. בלטו במיוחד השחתתם של בתי עלמין ברחבי ארה"ב ומצעדים של ניאו-נאצים. בחלוף שבעים שנה למותו של היטלר, פגו ב-2016 זכויות היוצרים על ספרו "מיין קמפף" והוא שוב יצא לאור. בתוך זמן קצר כיכב הספר בראש רשימת רבי המכר בגרמניה, הפעם בשם "מיין קמפף – הגרסה הביקורתית". המהדורה החדשה כוללת הערות שוליים ופרשנות היסטורית, ועם הוצאתה תורגם הספר לעשרות שפות, והפך ל"רב מכר מוצלח יותר מהתנ"ך", כפי שכונה בעיתונות הבריטית. ובפולין, שאליה ילדינו נוסעים למסעות זיכרון, התרחשה בנובמבר 2017 צעדה של 60,000 איש לרגל יום העצמאות הפולני ובה נשמעו הקריאות: "אירופה לבנה ללא יהודים ומוסלמים".
באווירה כזו, אין פלא שהיהודים חוששים שוב לקיומם. ואכן, סקר של ההסתדרות הציונית העולמית שפורסם כבר בתחילת 2017 חשף תמונה מדאיגה: אחד מכל שלושה יהודים בעולם חש צורך להסתיר את יהדותו. שנה אחר כך, בתחילת 2018, נמצא כי 51% מיהודי אירופה חוששים להסתובב עם סממנים יהודיים.
בבריטניה, אחד מכל שלושה יהודים כבר שוקל לברוח לישראל בגלל האנטישמיות. במקביל לתהליכים אלה, יש המערערים על זכות קיומה של מדינת היהודים ודורשים בדיקה מחודשת לכך. בשטחי אוניברסיטאות המערב מתרחשים דרך קבע אירועים שמפיקים ומארגנים חברי ארגונים סטודנטיאליים המסונפים למבנה הרשתי של קמפיין ה-BDS העולמי (Boycott, Divestment and Sanctions, ובעברית: חרם, משיכת השקעות וסנקציות). באירועים כמו הרצאות, עצרות, הפגנות, פאנלים אקדמיים ומיצגים, ששיאם ב'שבוע האפרטהייד הישראלי' הנערך מדי שנה בעשרות קמפוסים במערב, ישראל מוצגת כמדינת אפרטהייד גזענית, וכ'מדינה מצורעת' שיש להטיל עליה חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. תכליתו של שבוע זה, בסופו של דבר, להביא להתפרקותה וקריסתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. תרחישים אלו והמגמה הכללית אליה צועד העולם, הם שמעוררים אותי לכתיבת השורות הבאות.
הספקות שלי
"ישראל היא מדינה משגשגת והצבא שלנו הוא מהחזקים בעולם, אתה יכול להיות רגוע", ובאשר ליהודי העולם, "האנטישמיות היא נחלת העבר וכיום רק הקיצונים שבשוליים אוחזים בה, הסר דאגה מלבך" – כך לרוב הגיבו אנשים, בארץ ובעולם, כשניסיתי להעביר את רעיונותיו של בעל הסולם, בעשורים האחרונים. אומנם יש בי תקווה לעתיד טוב יותר לנו ולילדינו, אך איני שקט כלל.
אני רואה את המציאות מנקודת המבט שלמדתי מהרב"ש, והיא שונה לחלוטין מכל המקובל. אני רואה מה שראו לנגד עיניהם מוריי הגדולים, וכיום, לנוכח המציאות הקשה, איני יכול להעמיד פנים ולהגיד שיהיה בסדר. מתוך כאב ולחץ פנימי עמוק, אני מרגיש חובה לשתף אתכם בידע שמציגה חכמת הקבלה, באשר לגורל האנושות בכלל והעם היהודי בפרט. כל הסימנים מצביעים על כך שזה הזמן לפרסם לכול את הידע הזה, כי העולם נמצא על פרשת דרכים. כמי שנולד וחי בחו"ל כמעט עד גיל שלושים, ברור לי שילידי הארץ, שמרגישים אדונים במדינתם, אינם מסוגלים להרגיש מהי אנטישמיות. בעבורם, האנטישמיות היא תופעה גלותית.
צילום: רויטרס
לכן, מלבד שיחות על הנושא ופרסום מאמרים, נמנעתי מלהוציא לאור ספר שלם שיעסוק בכך. לא הרגשתי שבציבור הישראלי האוזניים קשובות. גם בימים אלו עדיין איני בטוח שספר כזה יתקבל בברכה. ייתכן שיידרשו מספר שנים כדי להכשיר את הלבבות למשמע דבריי. ובכל זאת, אני מוצא לנכון לכתוב את הדברים עכשיו. בנוסף, אני מודע לגישות הרווחות בנוגע לאנטי-ישראליות שמתפשטת כיום בעולם: מצד אחד, הגישה הטוענת ששונאים אותנו בגלל מדיניות הממשלה ותולה תקוות בהחזרת שטחים וכיוצא בזה, ומצד אחר הגישה הטוענת כי אם נהיה חזקים ונעמוד על שלנו יכבדו אותנו בעולם. עם זאת, ברור לי היטב שאף אחת מהן לא תוכל להציע פתרון בר-קיימא. שתי הגישות האלה, כמו גם גישות נוספות, לוקות בחסר משום שאינן מאבחנות נכון את מקור השנאה כלפי יהודים.
לפי חכמת הקבלה, לא נוכל להפחית את האנטי-ישראליות בשום דרך מוכרת, אלא עד שנגלה את שורש התופעה ומתוך כך נבין כיצד לפתור אותה. סביר להניח שהדברים הכתובים בספר יישמעו כחידוש, אבל למעשה הם נאמרו כבר לפני אלפי שנים במקורותיה של חכמת הקבלה. עד המאה העשרים, הוסתרה החכמה הזו מהציבור הרחב כי עדיין לא היינו בשלים להבינה, אבל כיום הגיעה העת לגלותה. אני מזמין אתכם להצטרף אליי למסע חקירה אובייקטיבי, נטול רגשות ופחדים, להבנת שורשי האנטישמיות והדרך לפתרונה על פי חכמת הקבלה. מסע החקירה לא יתרכז בנו, כיהודים, ממקום של קורבן, אלא יבדוק את נתיב התפתחותה של האנושות, מראשיתה.
איננו עומדים לסקור את כל מהלך ההיסטוריה, אלא להאיר בה נקודות אחדות בלבד החשובות לצורך הבנת מקומם של היהודים בקרב האנושות. השאלות העיקריות שתעמודנה בבסיס החקירה הן: מדוע הסחרור בעולם ואי-הסדר מעוררים אנטישמיות? האם התנגשות בין העולם ליהודים היא בלתי נמנעת? מה העולם רוצה מהיהודים? האם לנצח יחיו היהודים תחת איום? אך יותר מכול, ננסה להבין מהו הפתרון המלא לכל הבעיות הללו. התגברות הקולות הרדיקליים בעולם, הרגשת חוסר הביטחון של הציבור החי במדינת ישראל, השנאה ההולכת ומתגברת כלפי המדינה, החרדה שמרגישים יהודים ברחבי הגלובוס – כל אלה מחייבים אותנו למצוא אחת ולתמיד תשובות מספקות. אם נבין מה פספסנו בפענוח נתיב התפתחותה של האנושות, ייתכן שנצליח להשיב אלינו את השלום והביטחון ואף לקדם את העולם למצב טוב יותר.
