קרנבל אנטישמי בלב אירופה
שוב אותו קרנבל עתיק בבלגיה, שוב אותו מצעד אנטישמי שמשתתפיו לבושים כמו נאצים, שוב אותן בובות המציגות בלעג את דמות היהודי. ומה החידוש השנה? שהקרנבל השנתי ימשיך כהרגלו חרף החלטת הוועד המנהל של אונסק"ו לסלקו מרשימת האתרים העולמיים.
לרגע שבר הקרנבל את השקט התקשורתי בנוגע לאנטישמיות. מאז התקריות הקשות בניו יורק נוצר מעין רוגע מדומה שהנה, הסערה חלפה לה. אבל לא. השקט הזה מזויף. הוא נוצר לפני הבחירות בישראל, באירופה, בארה"ב. איש אינו רוצה לעורר את השד האנטישמי, זה עלול לפגום בתהליכים כאלה ואחרים. מה גם שנגיף הקורונה כל כך מעסיק אותנו, ומי צריך אנטישמיות על הראש, כשיש ממה להרוויח כסף ופרסום.
האנטישמיות לא נרגעת ולא תירגע, והשקט רק מעיד על סערה אנטישמית קשה יותר שבדרך. מתחת לפני השטח מורגש שהאנטישמיות מתקדמת לשלב הבא שלה: היא הופכת אידיאולוגית יותר, ויש רצון עז למצוא את השורש לתופעה בסיבות נעלות יותר.
לפי חכמת הקבלה, האנטישמיות היא חוק טבע. גם אם הם אינם מודעים לכך, עמוק מתוך ליבם, שונאי ישראל מרגישים באופן נחרץ שהיהודים מחזיקים בתוכם את המפתח לעתיד הטוב שלהם. והרגשתם נכונה. אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון, אידאל חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. הפכנו לעם על בסיס אהבת הזולת, על הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ורק החזרה לאהבה הזאת יכולה למגר את השנאה כלפינו מצד העולם.
למה? כי כמו שמסבירים המקובלים, אנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. "כמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים רגע אחד בלי הלב", נכתב בספר הזוהר, "כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל". כלומר, על ידי האיחוד בינינו אנחנו מחייבים את העולם להתאחד ושפע רב מתחיל לזרום אליהם. ואילו הפילוג בינינו – מפריד ביניהם, סותם את צינורות השפע ומביא אותם עד כדי מלחמות ושנאה.
