היום סולימאני, מחר אויב אחר
טראמפ לא היסס. הוא היה הראשון שלחץ על ההדק, כשנתן אישור לחסל את אחד מאדריכלי הטרור הבולטים קאסם סולימאני. דמם של מאות אלפי אזרחים על ידיו של האיש שהנהיג את כוח קודס, חימש ואימן שיעים בעיראק, תמך בחיזבאללה בלבנון וחיזק את בשאר אל-אסד בסוריה, ושלשום נהרג בידי חיל האוויר האמריקאי.
זה היה בהחלט צעד פוליטי נבון מצד הנשיא טראמפ, ואני מכבד אותו על הפעולה הזאת. על ההנהגה האיראנית להבין שהיא אינה יכולה לפעול ככל העולה על רוחה בלי לקבל על כך תגובה. לא האיש עצמו חשוב, אלא האיום האיראני המתמיד על המזרח התיכון שהוא סימל; וזה היה הרמז של טראמפ בפעולת החיסול האמריקאית: אף אחד אינו קדוש בשבילנו, כל אחד ייתן את הדין על מעשיו המפוקפקים.
אין לי ספק שהאיראנים ישקלו מעתה בכובד ראש איך לפעול ומה להגיד, את מי לתקוף וכיצד, על מי לאיים ומתי לבלום. צריך לשים קץ לחוצפה המשתוללת ולהגביל את האיומים שמפרים את השלווה. האיראנים השאפתנים קיבלו סטירת לחי מצלצלת על כל מה שעשו עד היום, ומכאן דווקא עתיד לבוא איפוק מסוים.
נכון, האיראנים מאיימים ב"נקמות נמרצות" ורומסים ברגליהם את דגלי ישראל וארה"ב כסימן לבאות, אבל אין סיבה אמיתית לשקוע בפחד כנגד האיומים. גם אין ממש בחשש שעולה, שמא איראן תנקום בישראל על הפעולה האמריקאית ותשגר טילים לתל-אביב. הבריון האמריקאי החטיף לבריון האיראני, אבל הילד הישראלי אינו החלש בכיתה כמו שנדמה. ההנהגה האיראנית יודעת זאת היטב.
ישראל אומנם יכולה לנשום לרווחה על כך שמנהיג הזרוע האיראנית במזרח התיכון סולק מהזירה, אבל מחר יקום אויב חדש. לכן עלינו לזכור מסר אחד חשוב: הביטחון שלנו – המדיני, הצבאי, הביטחוני והחברתי – תלוי בחוסן הפנימי ובאחדות בינינו. בלבד.
