בעוד כחודש תערוך ממשלת גרמניה טקס לציון חמישים שנה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. כזכור, בספטמבר 1972 חדרו מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור", אל תוך המתחם האולימפי ורצחו אחד-עשר מאנשי המשלחת הישראלית: ספורטאים, מאמנים ושופטים.

חייתי ברוסיה באותה עת, רגע לפני שעליתי ארצה, ועוד יותר מאשר הטרגדיה האכזרית שתיזכר לעד הופתעתי מהתגובה של ישראל. היינו אמורים "לנקות" את כל ארגוני הטרור, לעקור אותם מן היסוד, כמו שכתוב בתורה: "הבא להורגך השכם להורגו". אך במקום זאת, פעלנו אחרת.

מאז נקלענו למצב שבו אנחנו רק משקיעים הון בשירותי ביטחון מקצועיים כדי לאבטח אישים וספורטאים שיצאו להתחרות בחו"ל. חוסר צדקת הדרך בעם היהודי לא אִפשר לנו להגיב בצורה הולמת לטבח המחריד. בתת-הכרה הרגשנו אשמים בכל מה שקורה לנו, כאילו מגיע לנו, ולכן לא יכולנו לטפל במתנקשים כנדרש ולתת מכה ניצחת לשאר הארגונים שקמים עלינו לכלותינו.

כבר אלפי שנים אנחנו סובלים מאותה תסמונת, וכך יהיה עוד אלפי שנים, אלא אם נתעורר ונבין שעלינו להתנהג אחרת. אם עם ישראל ירד לעומק היסודות שלו, הוא ירגיש בפנים כי בשל חוסר מילוי תפקידנו הרוחני אנחנו זוכים לתגובות שליליות. לכן כולנו כאחד מרכינים את הראש ורק קופצים את היד לאגרוף מאחורי הגב.

גרמניה טיפלה באירוע באופן לקוי, אבל אף אחד לא יכול היה לצפות אירוע טרור בסדר גודל כזה, בדיוק כמו שאף אחד לא צפה את "אסון התאומים" בפיגועי האחד-עשר בספטמבר. היום העולם יודע יותר לאתר מראש מקרים כאלה ולנטרל אותם. אז זה קרה במפתיע.

מאז ועד היום הגרמנים עושים מה שהם יכולים, ובאמת הם רוצים לפצות על הפרשה ולשים אותה מאחור. לא שהם פועלים כך כי הם אוהבים יהודים, אלא כי ברור להם שכך נכון לנהוג. משפחות הקורבנות הישראליים כבר קיבלו מגרמניה תשלומי פיצויים בעבר ב-1972 וב-2002, ועכשיו הן מסרבות לסכום הפיצוי הנוסף. משפחות הנרצחים דורשות הרבה יותר על הטבח המזעזע ולא מתכוונות להגיע לטקס המיוחד לציון חמישים שנה לטבח. הכאב שלהן ברור אבל כסף לא יכול באמת לפצות אותן.

גם אותנו, עם ישראל, כלום לא יפצה. לא כספים ולא טקסים. החשוב לנו ביותר הוא שכל יהודי ידע מה מקורו, מה שורשו, למה באמת מנסים לפגע בעם שלנו ולמה השנאה הזאת לעולם לא תשתנה או תקטן, אלא רק תלך ותגדל. חשוב שנכיר את העבר שלנו ואת התפקיד שלנו ונלמד לשנות את היחס שלנו לעצמנו ולעולם.

לעם ישראל יש תפקיד משכבר הימים להיות "אור לגויים". מרגע שקיבלנו את התורה למרגלות הר סיני, את שיטת הקשר מעל לפילוג, עלינו להיות מלוכדים בינינו באהבת אחים, בשאיפה לחיבור לבבי, לפי הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".

זה לא מושך ולא פשוט, אבל לשם כך יש ברשותנו את חכמת הקבלה – השיטה שתאחד את עם ישראל. "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות", כותב המאור ושמש. רק בכוח זה נזמין את האור ונגרש את החושך, רק מכוח האחדות נגרום לאומות העולם ולאויבים הגדולים של ישראל לרצות לעשות לנו טוב במקום לחפוץ לעשות לנו רע.

חמישים שנה אחרי הטבח הנורא במינכן, עלינו להביט קדימה ולחפש את נקודת החיבור הישראלית בינינו, במקום להסתכל אחורה ולשקוע בעבר המפולג שלנו.

גם זה יכול לעניין אותך: