להתאחד מול השנאה
"לפעמים אני חושב ששנאת יהודים פשוט רודפת את המשפחה שלי לכל מקום", סיפר ישראל דהאן, ששתי בנותיו הצעירות נכחו ברגעי האימה של פיגוע הירי בבית הכנסת בקליפורניה.
ישראל ועדן דהאן חיו בשדרות, תחת האזעקות והטילים, עד שהחליטו לעבור לארה"ב, בתקווה ששם משפחתם תחיה חיי שקט ושלווה. אבל לפני חמש שנים הושחת ביתם ורוסס בצלבי קרס, ותחושות הפחד והחרדה המוכרות חזרו לחייהם, ושוב עקרה המשפחה, הפעם לפאוויי, עיר קטנה וכפרית, אך גם שם ציפורני האנטישמיות השיגו אותם.
"כנראה שליהודי אין מקום בטוח בעולם", אמר אלמוג פרץ, אחיה של עדן, שנכח בבית הכנסת בזמן הפיגוע, נפצע בפיגוע הירי והפך לגיבור היום כשהציל עשרים ילדים, ביניהן גם אחייניתו.
הצדק עימו, ליהודים לא היה ולא יהיה מקום בטוח. אומנם אנחנו מעדיפים לטמון את הראש בחול, לחיות כל אחד את חייו ולא לחשוב למה שונאים ורודפים אותנו בכל העולם, אך השנאה תרדוף ותשיג אותנו עד לכפר הנידח ביותר. היא תיאלץ אותנו לעמוד מול השאלה הזאת, ולהבין את שורש האנטישמיות.
חכמת הקבלה מסבירה שלנו, היהודים, יש תפקיד מיוחד, לאחד את כל העולם כמו משפחה אחת, כמו שכתב הרב קוק: "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת". ספר הזוהר מדייק את מקומנו בגוף האנושי: "ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל" (פרשת פנחס).
כל עוד איננו ממלאים את תפקידנו, האנושות מפורדת וחיה חיי סבל, ובאופן לא מודע הם חשים שהיהודים אחראים לסבלם ולכן שונאים אותנו. רק כאשר נתחבר בינינו ונפיץ לכל העולם את שיטת החיבור, חכמת הקבלה, אז נהיה "אור לגויים" ונזכה ליחס אוהד מצד כל האומות. אז גם לא נצטרך לברוח או לנדוד בעולם, ונמצא סופסוף את חיי השלווה והביטחון שכולנו מחפשים.