לא כך נאבקים באנטישמיות
מנהיגי העולם הגיעו לישראל כדי להשתתף בפורום השואה העולמי, אך למרות הפעולות הרבות כחלק מהמלחמה באנטישמיות, היהודים בארץ ובעולם מחמיצים מהות הדרך שתמגר את השנאה של העולם כלפינו
בזה אחר זה נחתה השיירה האווירית על אדמת ישראל, ועל השטיח האדום פסעו עשרות מהאנשים החשובים בעולם: מלכים, יורשי עצר, נשיאים, ראשי ממשלות ומכובדים רבים אחרים, שהגיעו ארצה כדי להשתתף בפורום השואה העולמי, שכותרתו השנה היא "זוכרים את השואה, נלחמים באנטישמיות".
למשתתפים בסימפוזיון הנוצץ בוודאי יש כוונות טובות, אבל לא כך נאבקים באנטישמיות. סקר חדש שערך הוועד היהודי-האמריקאי (AJC) והתפרסם בשבוע שעבר מאשש את מה שהאוזניים שומעות יום יום: שליש מיהודי צרפת הותקפו פיזית, כחצי שוקלים להגר. הנתון המזוויע הזה מצטרף לאחוזים המטפסים של תקיפות אנטישמיות ולמספר היהודים שנרצחו בשנתיים האחרונות, שיא של עשורים.
רובה המכריע של משפחתי נספה בשואה, ואחרוני הניצולים, במשפחתי ובכלל באומה, הולכים ונעלמים. בעוד עשור כבר לא יהיה מי שייתן עדות חיה, אלא נשב וננבור בארכיונים כדי לדלות עדויות. הדרך לכבד את הנשמות הללו, אלו שמתו מוות אכזרי בשואה ואלו שניצלו ממנה בעור שיניהם, אינה מסתכמת באירוע חגיגי לקראת יום השנה ה-75 לשחרור מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו ויום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה. גם לא בדמעות או בסיסמאות נבובות של "לעולם לא עוד".
כדי לכבד את זכרם של הנספים והניצולים, כדי לצרוב בזיכרון הקולקטיבי את המקרה כך שלא יישנה, כדי לדעת מה לעשות כדי ששוב לא יבואו עלינו אירועי השמדה כאלה, עלינו לשבת ולחקור מה קרה שם, איפה נוצרה הבעיה, ולמה. עלינו לסקור את תולדות העם היהודי, ולראות ממבט-על שזו לא רק השואה, אלא מדובר בעיקרון השזור לאורך ההיסטוריה שלנו, תופעה שורשית של שנאה נצחית כלפי היהודים, כלפי ישראל – הן מצד אומות העולם והן מצד היהודים עצמם.
כתובות נאצה על מצבות בבית קברות יהודי בצרפת
חקיקה בינלאומית שתילחם בתופעת האנטישמיות, לימוד השואה בבתי הספר, הגברת החינוך לסובלנות, החמרת העונשים בגין שימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים ואיסור מכירת מזכרות ניאו-נאציות – כל אלה ראויים ונכונים, אך אם לא נחקור לעומק ונבדוק את הסיבות, לא נדע איך לרפא את המחלה הקשה, וכשבוע אחרי פורום השואה העולמי, או כל ועידה אחרת, שוב ישטוף את העולם גל אנטישמי עכור, ושוב נתייצב מולו חסרי אונים.
האנטישמיות אינה תופעה חולפת כי אם "חוק טבע". על פי חכמת הקבלה, כאשר אנחנו מתאחדים בינינו, על פני הסכסוכים וחילוקי הדעות, מתפשט בעולם כוח חיובי שביכולתו לחולל פלאים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים רגשית זה מזה, אנחנו מעוררים כוח שלילי בעולם, שחוזר ומכה בנו בפרץ של אנטישמיות, כפי שמעידים אלפי מקרים לאורך ההיסטוריה.
גם אם הם לא מודעים לכך, שונאי ישראל מרגישים עמוק בליבם שאנחנו מחזיקים בידינו את המפתח לעתידם הטוב. אבל האוזניים שלנו ערלות. השנאה הלא-רציונלית שמתעוררת כאז כן היום, מזכירה לנו בדרך הקשה שיש לנו תפקיד, ואף על פי שהיינו שמחים להתנער ממנו, הדבר בלתי אפשרי. אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון, אידיאל חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. הפכנו לעם על בסיס אהבת הזולת הבאה לידי ביטוי באמצעות הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ורק החזרה לאהבה הזאת יכולה למגר את השנאה של העולם כלפינו.
אוהדים במשחק כדורגל באנגליה מניפים דגל עם צלב קרס
המקובלים מסבירים שאנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. "כמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים רגע אחד בלי הלב", נכתב בספר הזוהר, "כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל". על ידי האיחוד בינינו אנחנו מחייבים את העולם להתאחד, ושפע רב מתחיל לזרום. ואילו הפילוג בינינו מפריד ביניהם, סותם את צינורות השפע ומביא למלחמות ולשנאה.
כותב על כך בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מגדולי המקובלים במאה העשרים: "האומה הישראלית הותקנה כ'מעבר', אשר באותו השיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפים, כך הם מעבירים את כוחם אל שאר האומות". ובמקום אחר הוא מוסיף ש"אנחנו בני האידאה", ורק כאשר נממש אותה ונתאחד, נזכה לשקט, שלווה ואהדה.
אני קורא לכל שועי עולם, לכל החוקרים והמומחים, לכל הארגונים הנאבקים באנטישמיות ולכל אדם שדאגה לגורל היהודים מקננת בקרבו, לשאול מחדש האם אנחנו מתייחסים נכון לשנאה הזו? האם כל המחקרים והספרים והסיכומים והמאמרים והכנסים שערכנו לאורך עשרות השנים מורים שאנחנו פועלים בכיוון הנכון של מחיקה ומיגור התופעה הכעורה כך שלא תשוב עוד?
לא ולא. האנטישמיות לעולם תישאר. כי אי אפשר בלי שנאה כמו שאי אפשר בלי אהבה. ואי אפשר בלי היהודים כמו שאי אפשר בלי אומות העולם. צריך רק לדעת איך לאזן ביניהם, וזה תפקידנו, העם היהודי: לבנות גשר של שלום בין שני חלקי האנושות האלו, לגרום להשלמה הדדית ולהביא שלום עלינו ועל כל העולם.
