מי מפחד מסוציאליזם?
ניו-המפשייר השבוע. אחרי שעקף משמאל וניצח בגדול בפריימריז של הדמוקרטים, אחרי שהוכיח שגיל מופלג ושנאת יהודים אינם חולשה, אלא להיפך, מעידים על עוצמה סולידית ועל אישיות יציבה שאפשר לסמוך עליה, כדאי לבחון בתשומת לב את הבשורה שנושא בפיו סנדרס הסוציאליסט.
כשכותבים במנוע החיפוש "ברני סנדרס", אחד הביטויים המשלימים שעולים הוא "סוציאליזם". נראה שאחרי הקפיטליזם שאמריקה ספוגה בו מכף רגל עד ראש, מתפתח בציבור צימאון למסר סוציאלי, לנשימה חברתית, לרוח שיתופית, וכל מה שחסר לתנועה החדשה הוא מנהיג, מישהו שיצעיד אותה בגאון לרווחה כלכלית. את המשבצת הזאת, כמו יהודים רבים לפניו, נטל ברני סנדרס, הסנטור היהודי בן ה-78 מוורמונט.
למה יהודים מובילים במשבצת זו? כי הגישה הסוציאליסטית מובנית בתפיסת עולמם. עם ישראל מושתת על אדני אהבת הזולת והערבות ההדדית שהנחיל לו אבי האומה אברהם. אברהם הגיע לכך מתוך מחקר דקדקני של נפש האדם מחד והשגת כוחות הטבע מאידך. הוא אבחן והצביע במדויק את המוטל על האדם לעשות כדי למלא את הפונקציה שיועדה לו בבריאה: לאזן בין האגו האנושי לתכונת הנתינה שמעוגנת בטבע. באיזון בין השניים בלבד אפשר להעלות את העולם לשיא התפתחותו ושלמותו, וליצור כאן חברה שתדאג לרווחת כולם.
כדי לאפשר לכל אדם בעולם לבצע מלאכה נשגבת זו, אברהם פיתח את שיטת החיבור – שיטה שלימים תיקרא בפי ממשיכי דרכו חכמת הקבלה. שיטת החיבור מאפשרת בירור עצמי ומטמורפוזה מחשבתית שבעזרתה יפעל האדם עם המנוע שניתן לו מטבע בריאתו – הרצון לקבל הנאה – אלא שחומר הדלק ישתנה מטובת עצמו לטובת הזולת. כן, הרמוניה חברתית, סוציאליזם של ממש.
עקרונות שיתופיים כאלה הם הדבר הנכון במקום הנכון, רק בתנאי אחד: שהם מגיעים בד בבד עם שינוי עצמי, עם חינוך מתאים, והם פועלים בכפיפה אחת עם תכלית הבריאה: להביא לאחדות בין כל הפרטים והיחידים. לא למחוק איש, לא לדכא את האחר, אלא לדעת להרכיב נכון את מרקם היחסים, כך שייצור התקשרות בריאה לטובת כולם. לעומת זאת, תפיסת עולם סוציאליסטית מהפכנית ללא תיקון יחסו הפנימי של האדם, ללא שינוי כוונתו לתועלת הזולת, עלול להביא נזק רב יותר מהקפיטליזם. עד כדי להביא למשטר קיצוני יותר.
"הנאציזם הוא פרי הסוציאליזם", כתב הרב יהודה אשלג ("בעל הסולם") כבר בשנת 1942 ב"כתבי הדור האחרון". למה? כי משטר מתייפייף כזה מטעה. אדם בחברה כזאת עלול לחשוב שהוא פועל למען חיבור, בשם האהבה, ולאמיתו של דבר הוא משתמש בערכים הללו בצורה הופכית שמשחקת בלי דעת לידי האגו. האנושות כבר טעמה מטעמם המר של ניסיונות הסוציאליזם. "האנושות השליכו את עצמם לימין קיצוני, כמעשה גרמניה, או לשמאל קיצוני, כמעשה רוסיה, ולא מלבד שלא הקלו לעצמם את המצב, אלא עוד החמירו המחלה והכאב, והקולות עד לשמיים, כידוע לכולנו", כתב "בעל הסולם".
ארה"ב, כמו האנושות כולה, משוועת לרוח מאחה ומאחדת, להרמוניה ולשלום בין שלל ניגודיה. אבל בלי שינוי טבע האדם, בלי עבודה נכונה עם האגו, בלי שיטת החיבור – כמו שחקר ומצא אברהם – לא ייתכן שינוי בעולם. גם לא במדינה, בחברה, ואפילו לא בקהילה או בשכונה. עד אז ימשיכו כוחות להסעיר ולהרעיד את העולם, להניע אותנו להמר בבחירות ולדחוף אותנו לחפש אחרי הסדר החברתי הנכון.
