השנאה העצמית היא הקשה מכולן
והנה זווית נוספת לסכם את השנה האזרחית: התגברות התקריות האנטישמיות באירופה. רק בשבוע החולף דווח על ארבעה אירועים אנטישמיים ברחבי היבשת: במדריד ובבולגריה הושחתו בתי כנסת, בגרמניה נותצו מצבות, ובצרפת נרשמה הסתה תקשורתית.
בכולן מסתתרת האשמה כלפי היהודים באחריות לפרוץ המגפה, בטענה שעשו זאת כדי להעלות את רווחי חברות התרופות שמפיצות כעת חיסונים ברחבי העולם.
צריך להבין את האנטישמיות, על מה היא ולמה. ניקח לדוגמה את אחד האנטישמים הבולטים מאז ומעולם, הנרי פורד, תעשיין אמריקאי מייסד חברת המכוניות המפורסמת. העניין היהודי כל כך העסיק אותו והדיר מנוחה מחייו, שהוא הוציא לאור בשנות העשרים של המאה הקודמת ארבעה כרכים של ספר בשם "היהודי הבינלאומי", הדפיס והפיץ אותו בחצי מיליון עותקים.
פורד מעיד על עצמו שהוא כותב רק מסיבה אחת, והיא לעורר את היהודים למלא את תפקידם כלפי העולם. העיסוק האינטנסיבי שלו בבעיה היהודית הוא קריאת הזמן ובא לטובת היהודים. בעיניים של אותה המאה הגיעה העת לדחוף את היהודים לייעודם, ועל כן אין להתייחס לדבריו כאל מקבץ דעות קדומות, שנאה, נקמנות או בורות.
פורד קרא ליהודים להפסיק לדבוק בהרגלם העיקש לתקוף כל מי ששם להם את האמת בפרצוף, להפסיק לתת לגאווה לסתום להם את האוזניים ולסגור את העיניים, ובעיקר להפסיק לשמוע בקולם הצבוע של אנשים המשבחים אותם כטובים והגונים כי מאחורי גבם הם מדברים אחרת, והיהודים בעצם הם האויבים הכי גדולים שלהם – ובמיוחד, מתוך עמם עצמם הם באים.
פורד ידע היטב את טיב הכוח המגולם בעם היהודי, והוא כתב עליו כך בספרו: "כאשר ישראל תגיע לממש את משימתה בעולם, זה לא יקרה באמצעות עגל הזהב. הקוסמופוליטיות שלה ושלמותה הלאומית גם יחד יוכיחו את עצמם כגורמים חשובים ומשמעותיים ביצירת איחוד באנושות, שנכון לעכשיו, הנטייה היהודית כולה עושה הרבה מאמצים למנוע אותה".
מובן מדברי האנטישמי, שאם היה מגלה ביום מן הימים שאנחנו מוכנים סופסוף להתפנות לייעודנו, לעבוד על החיבור בינינו ולהגיש את השיטה לאנושות, כל שנאת היהודים הייתה נושרת מפורד באחת והוא היה מחבק בחום אותנו ואת משנתנו גם יחד.
אמת היא שאין רבים כמו פורד שיודעים לנתח בדיוק כזה את זעמם, לנמק בעמקות כזו את שנאתם, אבל אותו יחס נבדל ומפלה ליהודים קיים בכל העולם גם אם בצורה תת-הכרתית, ובאותה צורה הוא יפסיק באחת, ברגע שנפסיק לשנוא את עצמנו ונתחיל להתחבר בינינו. אין נשק גדול מזה. בעצם אין נשק אחר בכלל!
הידיעה הזאת צריכה לגרום לנו להיות אופטימיים ומלאי מרץ, ולהבין שאין לנו על מה לשבת לבכות ואין מה לחכות, הכול בידיים שלנו, כלומר בלב שלנו: להתחיל לחתור לחיבור בינינו מתוך הבנה שאין שום פתרון אחר לבעיה, כי אין בעיה שלא נובעת מחוסר זרימת חיבור בין בני אדם, ואנחנו היהודים, יושבים על השיבר. לכן מצד אחד אני מקווה מאוד שאומות העולם ילחצו עלינו היטב השנה ולא ייתנו לנו שקט, ומצד שני שנתחיל ללחוץ על עצמנו להסתלק מהגאווה, להפסיק את השנאה העצמית והריבים האיומים בינינו, ולפתוח את צינור האהבה לעולם.
