ד"ר יפעת משולם, רופאה וטרינרית שנולדה בישראל וחיה בשנים האחרונות בהמבורג, גרמניה, מספרת לי בשיחה לרגל יום השואה על תופעה מדאיגה של ניסיון להכחיש את השואה. "באופן אישי, יצא לי לשמוע גרמנים שטוענים שהשואה איננה תופעה ייחודית, כי היה יותר מרצח עם אחד שהתבצע נגד עמים אחרים, כמו שואת הארמנים. חלקם מקבלים את השואה שהתרחשה, 'אבל לא בממדים מפלצתיים כאלה'. ומה שהכי מפליא אותי הוא שאני שומעת זאת גם מיהודים".
עניתי לה שאני יכול להבין את עמדת המכחישים. הדרך הקלה ביותר לסגור את העניין היא לומר, "לא היה ולא נברא, ושלום על ישראל". הם כמו ילד קטן שרואה משהו מפחיד, עוצם את עיניו ופוף – המקור המאיים נעלם מאחורי עפעפיו והוא שוקע בדמיון שהכול טוב. גם בהרבה מקרים בחיינו הבוגרים אנחנו סוגרים עיניים אל מול בעיה ולא רוצים להכיל אותה. זו תגובה טבעית להגיד שהבעיה איננה.
גם אם נעצום חזק-חזק את העיניים, השואה הייתה גם הייתה, ובעיית היהודים עודנה קיימת בצורה מוחשית ומאיימת ולא תיעלם בקרוב. נוסף על כך, השואה ושנאת היהודים הן לא הבעיה של היהודים לבדם. היא עניין של העמים כולם. כבר אלפי שנים אנחנו הולכים ונכשלים, לא מסוגלים לבנות חברה יפה, טובה, הוגנת ומיושבת עבור המין האנושי, אלא כמו פראים גסים נכנסים לעוד מלחמות והרג נורא, מעמיקים להתחפר בריב ושנאה. האלימות הגואה והאגואיזם הבלתי מרוסן שייכים לאנושות כולה. ביתר חדות, האנטישמיות שייכת לחוסר היכולת של המין האנושי להתמודד בהצלחה עם החוקיות שמקיימת את העולם.
חכמת הקבלה מלמדת שהעולם מורכב מפלוס ומינוס, חיובי ושלילי, שני כוחות טבע שפועלים בכל נברא כמו כלל ברזל, בין אם הוא בדרגת דומם, צומח או חי. המינוס הוא הכוח המושך, כוח הקבלה. הפלוס הוא הכוח הדוחה, כוח הנתינה. באיזון ביניהם תלוי הקיום של כל צורת חיים נורמליים בריאים.

אצל בני אדם שני הכוחות הללו פועלים כסדרם ברמה הגופנית. אפשר לראות איך הכלל הזה מתקיים בפעולת החושים שלנו שמקבלים מידע על ידי דחייה – השמיעה למשל נוצרת מגלי קול באוויר אשר מכים על עור התוף באוזנינו, נדחים ממנו ובכך גורמים לרטטים פנימיים הנתפסים במוחנו כצליל.
אבל ברמה השכלית והרגשית, האיזון בין שני הכוחות הללו הוא מאיתנו והלאה. אנחנו נטולי אינסטינקטים לחלוטין באשר לעבודה איתם. האיזון לא בא לנו באופן טבעי כמו אצל שאר היצורים, או כמו בגופינו החלבוני. על האדם ללמוד כל דבר, אפילו פעולה בסיסית כמו הליכה הוא לא מבצע בלי לימוד ותמיכה מהוריו, מכל שכן פעולה מורכבת כזאת של איזון פנימי בין שני כוחות מנוגדים. לשם כך הוא נדרש לשיטה של ממש, לדרך סלולה.
שיטת החיבור, חכמת הקבלה, היא שיטה מובנית, מדויקת מכל מדע אחר. היא גם מותאמת להתפתחות החברה. כי מה שהתאים לאנושות בחיתוליה – שאז הייתה בעלת רצונות בסיסיים ופשוטים ולכן הניגוד בין כוח הקבלה לכוח הנתינה כמעט ולא הורגש בה – לא התאים לה בימי בגרותה, שאז העדיפה מטבעה לקבל לעצמה יותר ויותר, הדבר גרם לפירוד גובר בין יחידים ואומות, והמלחמות נעשו בה תכופות ואכזריות יותר.
היום האנושות הגיעה לשיאה, תקופה הנקראת בלשון המקובלים בשם "הדור האחרון", והיא בעלת רצונות לקבל מילוי גדולים ואף מופרזים שדורסים תחתיהם כל נטייה לרצון לתת לזולת. הכוח השלילי רומס את הכוח החיובי, וכתוצאה אנו נגררים לשרשרת של משברים.
שיטת החיבור נמצאת בידי העם היהודי. הקשר בין שנאת היהודים לבין חוסר האיזון הנורא הזה נובע מחוסר שימוש בשיטת החיבור. אנחנו לא מממשים אותה בינינו ולא מפיצים אותה לאנושות. אנחנו עוצמים עיניים. אנחנו אומה בהכחשה. עם ישראל לא רוצה לשמוע שייעודו הוא להעביר את השיטה לעולם – שיטה שהתחיל לפתח אברהם אבי האומה, ומאז נמסרה מדור לדור על ידי חכמים מקובלים, כמו משה רבנו, רבי עקיבא, האר"י, הבעל שם טוב, בעל הסולם ועוד.
גם את היהודים אפשר להבין בהכחשתם את תפקידם. העברת השיטה מחייבת לממש אותה על עצמנו, למצוא איזון חברתי בינינו, לבנות אמצעי מקשר בין השמאל לימין, בין שנאה לאהבה, בין המינוס לפלוס. מי יכנס לזה מרצונו? למה שנרצה לעסוק באיזון, להתאמץ להרבות אהבה בים השנאה שגואה בנו בטבעיות?
אבל אנחנו לא ילדים. לא נוכל לכסות את העיניים בשתי ידיים ולהמשיך לחלום בהקיץ. אנחנו מחויבים ללכת יד ביד עם הקו הטבעי של השנאה הגוברת, וללמוד להתעלות מעליה בעזרת כוח האהבה. אחרת השנאה בינינו שוב תתהפך עלינו, תצוץ ממי שאינם בעלי השיטה, ותרדוף אותנו למוות.