הן ידידות של ישראל, אך מעל עשור הן מזרימות סכומי עתק לארגונים אנטי-ישראליים, ביניהם תנועת החרם BDS. מדובר על מדינות כמו ארה"ב, בריטניה, קנדה, גרמניה, אוסטרליה והולנד, ועוד שורה של מדינות ומוסדות, שעד כה הזרימו מיליארד דולר לטובת השחרת פני ישראל.

אין מה לצפות מהאנשים בקרבנו ששטופים בשנאה עצמית שיעצרו את המהלך. אבל מאנשים שמרגישים זיקה למדינת ישראל ולעם ישראל, וכמוני כואב להם לראות את אומות העולם פונות בזו אחר זו נגדנו, אני מצפה להתגייסות. עוד מעט כבר לא תישאר לנו אפילו ידידה אחת לרפואה שתעמוד להגנתנו.

יש ציבור שלם שמודאג אבל קופא על מקומו. איך הכאב לא מביא אותם לנסות להבין מה עומד מאחורי מגמת ההידרדרות, מה מניע את ההשקעה במסעות ההסתה והתיעוב, ובכלל למה השנאה אלינו נמשכת דור אחרי דור כבר אלפי שנים?

גם מי ששואלים את עצמם למה זה קורה, בדרך כלל מסתפקים בתירוצים כמו "הם מקנאים", או "אנחנו השעיר לעזאזל של העולם", ובסופו של דבר או שאנחנו מקללים אותם, או מנסים להסביר להם כמה אנחנו בסדר. אבל לא הקללות ולא ההסברים מפחיתים את השנאה כלפינו, אנחנו רואים, היא רק תופחת כמו מפלצת שחורה ומסוכנת.

אני מבין את המניעות של כל הצדדים. אנחנו לא טורחים לחקור בכובד ראש ולשאול את השאלות החדות, כי באחורית הראש אנחנו יודעים שהתשובה לא תהיה נעימה ונוחה. אם היינו פותחים את כתבי המקור של העם היהודי ובהם ספרי הקבלה, היה נפרש בפנינו תהליך מורכב שעלינו לעבור כחברה, תפקיד מחייב שעלינו למלא. אבל מי רוצה בזה?

אדם יכול למצוא בעצמו רצון לגלות את האמת רק במידה והיא נחוצה והכרחית לו. לכן כדי ללכת ולחקור, לשאול ולקבל תשובות עמוקות ורציניות, צריך מצד אחד לתפוס שאנחנו בסכנה קיומית של ממש, ומצד שני להרגיש שמשהו בקשר בינינו, היהודים, מקולקל ולא בסדר. במקרה כזה התשובה לא תרתיע אותנו, אלא נלך ונחקור ונפעל לפי המסקנות.

יחס העולם כלפינו מתעצב בכפוף ובהתאם ליחסים בינינו. זאת האמת שאנחנו לא מוכנים לראות, כי אז נצטרך לטפל בקרע בינינו, ואנחנו היהודים מלאים בעצמנו, כל אחד שקוע בצדקתו המוחלטת, והדבר האחרון שיש לנו חשק לעשותו הוא לצאת מעורנו לקראת אלו שלא חושבים כמונו. אבל מה לעשות שזה הדבר היחיד שאנחנו צריכים לעסוק בו?

עמוק בפנים יודע כל יהודי שיש לנו תפקיד אוניברסלי: להיות דוגמה רוחנית לעולם, כמו שכתב הנביא ישעיהו "והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זַרְחֵךְ". האור לא זורח מתגובה כזו או אחרת כלפי האויבים והשונאים, אלא הוא מופק מהתקרבות לבבית בינינו.

אנחנו אותו עם שלפני אלפי שנים התקבץ בבבל סביב אברהם אבינו. היינו ונותרנו שונים אחד מהשני, נציג מכל שבט דאז, אך התאספנו כדי לעבוד לפי שיטתו, להתאחד ולעלות מעל האנוכיות לדרגת חיבור כזו בינינו, שתסחף את כל העולם אחרינו לאחדות, כמו שכתב הר קוק: "לאחד את העולם כולו למשפחה אחת".

אין לנו היום מה להתפלא בתמימות שכולם פונים נגדנו, ולתהות על הטעם המוזר שלהם בהשקעות. הם פונים נגדנו כי העולם מחשיך מאנוכיות שמתפרצת כמו סרטן בחברה הגלובלית. הם מרגישים בתת-הכרה שבכוחנו להוציא אותם מזה – מה שגורם להם לראות במימון התעמולה נגדנו השקעה יפה וחשובה – ולכן אנחנו הבעיה הפרטית של כל אחד ואחד מהם.

לעומת זאת, אם נתחיל לייצר בינינו כוח טוב וחם, שיהיה עבורם קרן אור לביטחון, לאושר ולעתיד טוב, הם ישנו אפיק וישקיעו בנו. בעצם זה כלל לא קשה להיות "אור לגויים" כמו שנדמה לנו, אנחנו רק צריכים להראות נכונות, נטייה קלה אחד כלפי השני, והכוח העליון ישלים בעדנו ויעשה שלום עלינו ועל כל העולם.

גם זה יכול לעניין אותך: