גברת גולדברג, את צודקת בדבר אחד
"השואה לא קשורה לגזע", אמרה השבוע וופּי גולדברג, המגישה והשחקנית האמריקאית, "מדובר בחוסר אנושיות של אדם אחד כלפי אדם אחר, זה כל מה שזה".
די בהתבטאותה זו כדי לעורר סערה ברחבי הרשת, לגנות ולהוקיע אותה, ולעורר ארגונים יהודים בארה"ב למתוח עליה ביקורת קשה, שכן "איך היא יכולה להתעלם מתורת הגזע?". אומנם גולדברג התנצלה, אבל עדיין רשת ABC בחרה להשעות אותה לשבועיים מתוכניתה הפופולרית.
כמו כן, אי-אפשר להתעלם משם משפחתה היהודי של וופי, שכן לפי אחת הגרסאות השם גולדברג נבחר מכיוון שאימה אמרה לה שלא תצליח בביזנס אם לא יהיה לה שם יהודי, תפיסה שנובעת מכך שהיהודים שולטים בהוליווד. בגרסה אחרת מסופר שהיא הייתה נשואה בעברה ליהודי ומכאן מקור השם.
כך או אחרת, אני מסכים עם גברת גולדברג בכך שהשואה אינה קשורה בגזע – ולא מהסיבות שהיא ציינה – אלא בגלל ההסבר העמוק של חכמת הקבלה.
היהודים הם קבוצה מיוחדת באנושות ואין להם כל קשר לגזע וללאום, האמת לכלום. זו קבוצה של אנשים זרים זה לזה, שהתאספו לפני כ-3,800 שנה מחמולות ומשבטים שונים באור כשדים, ממלכת בבל העתיקה.
בימים ההם האנושות זינקה בהתפתחותה הפנימית, האגו התגבר בכל אחד מהבבלים והשלווה שאחזה בהם קודם נשברה והתפוגגה. אלו מהם שהתעקשו להבין מה מהות הסבל שפקד אותם ומה הטעם בו, מצאו את דרכם לאוהלו של אברהם אבינו – שהסבל מהאגו המתגבר הביא אותו עוד קודם להבין את תכלית החיים ולפתח את השיטה להגיע אליה.
אברהם לימד את הבבלים שהאגו המתגבר גורם לפירוד ביניהם, והפירוד גורם למגוון הצרות בחיים. הוא לא מיהר לטייח את הפירוד באופן חיצוני, במילים של חנופה, אלא קרא להם דווקא לעבוד עם האגו כחומר בערה, להרבות ביניהם את אש האהבה. כוח החיבור והאהבה, גילה להם אברהם את סוד החיים, הוא הכוח העליון. או אם תעדיפו לכנותו בכינויים אחרים כמו אלוהים, בורא, או הטבע.
אברהם דרבן אותם להתעלות מעל האגו הגובר ישר אליו, אל הכוח העליון. מכאן שם התנועה החדשה שהקים "ישראל" – יָשָׁר אל האֵל. בין חברי התנועה לא היה דבר משותף – לא שורשים משפחתיים, לא גזע, או כל מרכיב מקשר אחר.
מאז ידעה התנועה אירועים רבים, כמו כניסה למצרים, יציאת מצרים, קבלת התורה במעמד הר סיני, ארבעים שנה במדבר, כיבוש הארץ והקמת בית המקדש. זה היה השיא. שם לראשונה למדו להתאחד ללב אחד על פני כל יצר הרע שפילג ביניהם. אך האגו גבר בעוצמתו, ודבק האהבה התמסמס. היהודים הקימו בית שני, אך בשל שנאת חינם העסק חרב, והעם יצא לאלפיים שנות גלות.
במבט כולל יותר, העם לא נזרק סתם לתפוצות, אלא על מנת להתערבב עם אומות העולם, עם אותם תושבי בבל שנפוצו בכל תבל. בעיניים של הכוח העליון, האנושות כולה היא מערכת הרמונית אחת, וליהודים שירשו את תורת החיבור ולמדו איך להתאחד יש חובה להיות "אור לגויים", דגם חברתי מושלם לכלל אומות העולם.
כל עוד היהודים מימשו את תפקידם הם הזרימו חיים בעולם כולו וזכו בחזרה לכבוד ואהבה, פרחו בכל דבר שידם נגעה. אולם ככל שהיהודים העצימו את הפירוד, ועוד ניצלו את אומות העולם לטובת עצמם – במקום למלא את משימתם הרוחנית – החוב הלך והצטבר נגדם, השנאה התקבצה לכדי אגרוף שהכה בהם במלחמת העולם השנייה.
כשמונים שנה אחרי ואנחנו עדיין מפורדים ומסוכסכים עד בלי די בארצנו הקטנטונת. עדות, דת, מגזרים, דעות פוליטיות, מה לא. פרט לעובדה שכולנו יוצאי בבל, מה באמת מקשר בינינו אם לא רעיון אידיאולוגי? גם אם נחקור ונמצא תכונות גופניות גנטיות שמייחדות אותנו, הן רק כתוצאה מהתערבבות בת אלפי שנים.
לא אתעכב על דילמות וספקולציות רבות שנוצרו בעקבות תורת הגזע, רק אחזור על דברי המקובלים, שכל שמוטל עלינו היום הוא להתאחד ולאחד את כל העולם מעל כל ההבדלים והגזעים לפי הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".
