למה אנחנו נכשלים במאבק באנטישמיות?
משנה לשנה נשבר שיא חדש במספר התקריות האנטישמיות בארה"ב. לפי הדו"ח השנתי של "הליגה נגד השמצה", לפני עשור היו כ-900 תקריות אנטישמיות, ובשנה האחרונה נרשמו יותר מ-2,700 תקריות. זינוק של פי שלושה. אבל לא רק הכמות גדלה, אלא גם אופי המקרים. האנטישמיות כבר לא מסתכמת בהשמצה מילולית, היא הפכה להיות פיזית ואלימה.
כיהודים אנחנו מפותחים מאוד, מוצלחים כמעט בכל מה שידינו נוגעת, אז איך ייתכן שמשנה לשנה אנחנו נכשלים במאבק נגד האנטישמיות, כושלים בהתמודדות נגד השונאים שלנו?
התשובה לתופעה האי-רציונלית הזאת היא שאיננו מבינים את הסיבה לשנאה כלפינו. אם היינו חותרים לדעת את השורש הרוחני של השנאה, לא רק שהיינו יכולים לתקן את יחסי הכוחות ולנטרל את השנאה כלפינו, אלא גם להביא את העולם לגלות אהדה כלפינו.
אנחנו היהודים נושאים בתוכנו את הסוד הגדול בבריאה, את השיטה איך לקרב בני אדם זה לזה, איך להביא לחיבור העמוק ביותר, שסופו דבקות עם הכוח העליון של הטבע – כוח טוב ומיטיב שחסר מאוד לאנושות בימינו.
העולם מאשים אותנו ברע שמתגלה בין בני אדם, בין עמים ומדינות, ברוע ובאכזריות שפורצים בכל מקרה ואירוע, כי אנחנו גלגול של אותו עם שעמד למרגלות הר סיני וקיבל את תורת החיבור, חכמת הקבלה. את סוד השלום בין בני אדם.
כצאצאים של האוחזים בשיטת האהבה, מתפקידנו ליישם אותה בינינו ובכך להיות "אור לגויים" – דגם ומופת לאומה מאוחדת על פני כל הניגודים והפלגים הטבעיים שבה. לפרקים מסוימים בהיסטוריה הלאומית הצלחנו להתלכד, אך לבסוף נכשלנו בשנאת חינם. מאז אנחנו מזדרזים להתאחד רק בעת צרה, וגם זה הולך ופוחת.
התלות ההדדית שמתגלה בעולם הגלובלי שלנו משקפת רשת קשר פנימית, רוחנית, שבה ישראל היא צומת מרכזי בין אומות העולם; תחנת מעבר של כוח חיובי מהמקור העליון אל כל באי העולם. והאנושות מרגישה, גם אם לא במודעות צלולה, שהמילוי לחייה המאושרים נמצא בידי היהודים. קיימת בתוכה ציפייה עמומה שהיהודים יתאחדו, יהפכו את הרע שביניהם לטוב, יתעלו מעל השנאה לאהבה, ינועו מדחייה לקרבה, מריחוק לחיבור – כי בזה בלבד תלוי הטוב שלהם, ושלנו.
בינתיים אנחנו שקועים בעולמנו, נותנים לקליפת האגואיזם להתקשח ולהפריד בינינו יותר. כתוצאה ישירה מכך, הרגשת החוסר חונקת את העולם, מה שמניע אותם להפנות אצבע מאשימה כלפינו, להפגין שנאה, וכשגם זה לא מניע אותנו לחיבור לבבי, הם תוקפים אותנו בכל כוחם, ואנחנו מתלכדים כאחד מתוך איום ופחד.
חכמת הקבלה מלמדת שהשנאה לא מגיעה ישירות מבני האדם, אלא דרך הכוח העליון שפועל דרכם. כתוב שהבורא אומר: "בראתי יצר הרע", כלומר הבורא, הכוח העליון, ברא רצון רע, אגו מפריד. הוא שמסכסך בינינו במטרה שנגדל מעל כל אתגר שהוא מסדר לנו ונתעלה להרגשת הטוב כמוהו. במקום אחר הבורא משלים ואומר: "בראתי תורה תבלין". כלומר, נגד יצר הרע הוא ברא את התורה, שיטת החיבור של חכמת הקבלה. לא צריך ממנה יותר מתבלין, קורט של חיבור לבבי כדי לאזן את המנה.
לכן לצד כל טקסי הזיכרון והנצחת הנספים, עלינו לזכור את התפקיד שלנו בתור עם יהודי – להתאחד למשפחה אחת, דגם לכל משפחות תבל. להתמיד בכל ימות השנה ולהזכיר זה לזה, גם באמצעות משרדי החינוך וכלי התקשורת, מי אנחנו היהודים, מה תפקידנו ומה תורתנו, למה אומות העולם שונאות אותנו ואיך עלינו להביא לתיקון עולם. תזכורת יסודית כזאת מעת לעת היא המאבק האמיתי בשורש תופעת האנטישמיות, היא שתביא אור גדול לנו ולכל העולם.
