עיתון הסטודנטים היומי של אוניברסיטת הרווארד, "הרווארד קרימסון", יצא השבוע במאמר מערכת שבו גינה את "התעמרות השלטון הישראלי בפלסטינים", והודיע רשמית על תמיכתו בתנועת ה-BDS. אומנם כותבי המאמר טוענים שהם אינם אנטישמים, רק מתנגדים לכיבוש, ושליהודים כמו לכל אדם יש "זכות לחיי שלום וביטחון". אלא שהזכות לריבונות שמורה אצלם לפלסטינים.

הרווארד היא בין האוניברסיטאות הנחשבות בארה"ב ובעולם בכלל, היא מובילת דעת קהל, ו"הרווארד קרימסון" לא מייצג את עמדתם המצומצמת של כמה אנשי מנהלה, אלא של עשרים אלף הסטודנטים שלה.

בין הסטודנטים בהרווארד ובשאר האוניברסיטאות האמריקאיות נמצאים סטודנטים יהודים רבים. עמדתם נגד ישראל לא מוסתרת, והיא משפיעה על הלך הרוחות. אותם סטודנטים יהודים, ובכללם יהודים המתנגדים לישראל, מדמים בנפשם שאם יבדלו את עצמם ממדינת ישראל, האנטישמיות תפסח עליהם והם יזכו לאהדה חובקת. הם לא למדו מההיסטוריה.

ככל שהאנטישמיות גוברת, כך ההבדל בין יהודי ליהודי בעיני השונאים הולך ונמחק. לכן כאשר יהודים אמריקאים מלבים שנאה לישראל, הם מסדרים את ערמת הקרשים שבה יעלו אותם על המוקד.

סביר להניח שהם יברחו לפני שיגיעו לידי כך. קול האסלאם באמריקה ישמע יותר ויותר, האנטישמיות הפשיסטית תלך ותתגבר, ויהדות ארה"ב תתפזר. לישראל הם לא יברחו. מן הסתם הם יקנו ברחבי העולם שטחים פחות עוינים להם, וינסו להיטמע שם בשקט.

כאן בישראל עלינו לדאוג לעצמנו. להשתדל ולדבר בעד מדינת היהודים שלנו. אבל גם בינינו ישנם אנשי BDS, אפילו במסדרונות הממשלה, אז על מה יש לדבר? גם אם יש ניסיון להילחם ב-BDS, הוא נעשה בצורה דיפלומטית, נקייה ומנומסת, שאין בה כדי לחדור בכלום את קליפות השנאה.

אפילו הכוח העליון לא עומד לצידנו במלחמה באנטישמיות, כי חלקנו לא אוהבים את ישראל, לא מכבדים את המושג הפנימי של המילה, לא מיישמים את התפקיד הגורלי שהועיד לנו. לכן הוא נעדר מאיתנו. מידה כנגד מידה.

המידה שהיהודים נצטוו לפתח ביניהם היא אהבת הזולת. המושג הפנימי של ישראל מבטא את האיחוד על פני הפירוד שזורק האגו בלב אדם. הפכנו לאומה במדבר כשהתחייבנו בפני הכוח העליון להתאחד כאיש אחד בלב אחד; להיות דוגמה לכך לכל עמי תבל, עד שיתאחד העולם כולו בדבקות עם הכוח העליון; באחד שורה האחד.

ההתחייבות נשכחה, אבדה לנו הדרך ונטרפנו בשנאה תהומית איש לאחיו; שנאה לדרכה של פנימיות היהדות. בכך אנחנו דנים את העולם למלחמה מתמדת. אנחנו לא רגישים לייעודנו, אבל מלבדנו כולם מרגישים בו בחוש פנימי, ושונאים אותנו על כך.

ההאשמה שלהם אותנו בכל צרה שבאה לעולם מעידה על כך שהם מאמינים שאנחנו יכולים לרפא כל רע, לחסל כל מלחמה. ואנחנו יכולים. על ידי מימוש הבטחת האחדות. אפילו נעשה צעד קטן לכיוון, ומאמרי מערכת נרגשים ידברו בגדלות דרכה של היהדות.