קבוצת סטודנטים, סגל ובוגרים באוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY) ארגנה תוכנית לימודים חדשה בשם "להסיר את הציונות". הקבוצה הנכבדה קוראת לאמץ בלב שלם את המדיניות של תנועת החרם (BDS) נגד מדינת ישראל.

יש מי שיתפלא לשמוע שעשרים מבין שלושים ושישה החתומים על התוכנית האנטי-ציונית הם יהודים, ואני מתפלא שמדובר רק בעשרים מצטרפים ולא ביותר. למה? כי חכמת הקבלה לימדה אותי שלהיות יהודי זה להיות נגד טבע הבריאה, לא רק להיוולד לאימא יהודייה.

הכוח הכללי של הטבע הוא כוח של אהבה ונתינה. בחכמת הקבלה קוראים לו גם הבורא או האור העליון ולומדים שמלכתחילה הוא ברא מציאות אחת שנקראת "אדם הראשון", מערכת שכל כולה כוח רצון אחד.

כמו שהגוף שלנו מורכב ממיליארדי חלקים, גם הרצון האחד הזה כולל בתוכו מיליארדי רצונות. כולם מחוברים ביניהם במערכת אדירה. בהתחלה, כל חלקי המערכת הזו פעלו בהרמוניה והיו כאחד, אבל ההרמוניה הזו נגרמה בעצם על ידי האור העליון, בפעולה שנקראת "שבירה", והאור הסתלק מתוך הרצון האחד שברא.

כל חלק בפני עצמו כאילו נותר שלם, אבל הקשר בין החלקים נשבר. זוהי קריסת מערכות, פתאום חלק אחד לא עובד עם החלק השני, אי-אפשר לקבל, אי-אפשר לתת, המערכת לא מתפקדת.

מה השגנו על ידי השבירה? את האגו שלנו. מצד אחד, ככל שאנחנו שונאים זה את זה ורחוקים זה מזה, כך אנחנו בחוסר אור. אבל מצד שני רק מתוך המצב החשוך הזה נוכל להבין מהו האור, מהו הבורא. על זה נאמר: "כיתרון האור מתוך החושך" (קהלת ב, יג). רק מתוך ההבדל, מתוך הניגוד בין שני המצבים הללו, אפשר להתחיל להבין את הבורא, להשיג אותו.

ליהודים במערכת "אדם הראשון" תפקיד חשוב שבא לידי ביטוי בעולם שלנו: להיות "אור לגויים". תפקידם להתחבר נגד השבירה כאיש אחד בלב אחד, וכך לייצר כלי לכוח העליון, רצון דומה לאור העליון שיתפשט דרכם לכל העולם.

היהודים הם צומת מרכזי במפת האנושות. הייעוד שלהם אינו בא להם בקלות, שכן האגו שלהם גדול, עקשן, מרדן ועושה כל שביכולתו כדי לברוח מתפקידו. היהודים מוכנים לברוח ולנדוד בגלות, לעשות הכול כדי לא להיות בנתינה ובהשפעה. הם מרגישים דחייה אדירה מהחובה הנדרשת מהם להיות אוהבים נאמנים, עד כדי כך שהם מוכנים לעקור את הטבע שלהם.

זה השורש הרוחני לאוטו-אנטישמיות, לתופעת יהודים ששונאים את יהדותם, שמגלים שנאה עזה לישראל ומוכנים לצאת להפגנות ולזעוק "לבטל את המדינה היהודית הכובשת", או כל תירוץ אחר שיעזור להם להרגיע את נפשם לשעה קלה.

אבל היהודים לא יכולים לצאת מעורם, אם ירצו או לא. יש בהם פיצול פנימי מובנה. במי שאינם יהודים אין את הפיצול הזה, הם חיים בשלום עם עצמם – רע רע, טוב טוב. אבל היהודים חצויים בין שורשם לבין ההתנגדות אליו וסובלים. הם מתעוותים והופכים אנטישמים בעצמם.

הפתרון הוא לא להישאר חצוי חמישים-חמישים, אלא להיות מאה אחוז יהודי. ללמוד לעבוד עם הטבע ההפוך. לראות באגו העקשן עזר כנגדו, ותוך לימוד יסודי של חכמת הקבלה, לנתב אותו לתועלת הכלל.

אם יהודים ילמדו להתחבר ביניהם, הם ינטרלו את השנאה כלפי הזהות היהודית שלהם. במקום זאת הם יְפַתחו שנאה לאגו שבוער בעצמותיהם ויתעלו לכוונה משותפת, להרגשה של עם אחד שמתוכו יקרינו אור של חיים לכל הסובבים אותם. רק כך הם יגיעו לשלמות בתוכם ולשלום עם כולם.