במהלך השבועות האחרונים התנהל דיון סוער על העלייה הגלויה באנטישמיות בקרב שחורים בארה"ב. הדיון התרכז סביב אמירותיו האנטישמיות של קניה ווסט הידוע גם בכינויו "יה", ותמיכתו של הכדורסלן קיירי אירווינג בסרט "מעבריים לשחורים – התעוררי אמריקה השחורה", סרט המוצף במסרים אנטישמיים.

 

בצמוד לאירועים אלה, קיצוניים מקרב "הישראלים העבריים השחורים" ערכו מצעדים בקריאות "אנחנו היהודים האמיתיים" (שלעובדה זו טוען גם "יה") וכמעט מדי יום אירעו התקפות פיזיות של שחורים נגד יהודים אורתודוקסים בניו יורק.

למראית עין אין סיבה שתהיה אנטישמיות בקרב שחורים. היהודים תמיד עמדו לצד מאבקם של אפרו-אמריקאים לשוויון. רוב היהודים בארה"ב גם תומכים באידיאולוגיה הפרוגרסיבית, המעניקה עדיפות לקהילות אתניות שנפגעות על חשבונם של מיוחסים. מכיוון שיהודים היו מאז ומתמיד קבוצת מיעוט, הם נוטים להזדהות עם מיעוטים אחרים.

אולם במקרה של אנטישמיות בקרב שחורים, נראה שיש וריאציה חדשה לשנאה העתיקה ביותר. אין זה המקרה הרגיל שבו הרוב הדומיננטי או השליט עצמו הם שפונים נגד היהודים. הפעם מדובר בקבוצה שבעבר הייתה מיעוט מנוצל, שמפנה את טענותיה כעת נגד אלה שהיא מחשיבה כמדכאים המיוחסים: קבוצת מיעוט נוספת שהיא היהודים.

 

 

אירועים אלה נראים בעיניי כתוצאה של קנאה. היהודים העלו את רמת חייהם מעוני לעושר, והם עשו זאת בכוחות עצמם, למרות אנטישמיות קולנית ולעיתים קרובות גם ממסדית. יהודים רבים מאיישים כיום עמדות מפתח בחברה האמריקאית, הרבה מעבר לשיעורם היחסי באוכלוסיית ארה"ב. מטבע הדברים, לא כולם אוהבים את זה, במיוחד אלה שמרגישים מקופחים. 

 

דבריו של "יה" הנוגעים ליהודים הם ייצוג טוב של התלונות האלה, ועלינו לשים לב אליהם כי הם לא רק מבטאים שנאה, קנאה או כעס, אלא גם מרמזים על פתרון הבעיה. ב-30 בנובמבר פרסמה JNS (סוכנות הידיעות היהודית) מאמר שכותרתו "ציר זמן: הדרך של 'יה' לאנטישמיות". הכתבה פירטה את דבריו של "יה" ברשתות החברתיות ושילבה ריאיונות שנשמעים אנטי-יהודיים.

באחד הקטעים בכתבה הייתה אמירה מאוד מעניינת, שלדעתי עלינו לבחון היטב. באמירה נכתב:

 

"אני מכבד את מה שהעם היהודי עשה ואיך הם איחדו את העם שלהם".

 

אחדות ופירוד בין יהודים מושכים את עיניו של כל אדם שאינו יהודי. לאנשים עם מודעות חדה יותר ליהודים, יש מעין כפתור שמסמן את רמת האחדות או הפילוג בין היהודים. כאשר הכפתור מסתובב לעבר פילוג מוגבר, חוגת האנטישמיות עולה מעלה. כאשר הכפתור מסתובב לכיוון פחות פילוג, מדד האנטישמיות יורד חזרה מטה. המדד הזה יכול להתאפס כשמסתמנת אחדות בין היהודים עצמם.

אדולף היטלר, הנרי פורד ווינסטון צ'רצ'יל ציינו כולם את כוחה של האחדות היהודית והתייחסו אליה מנקודות המבט שלהם. היטלר, חשש ממנה, צ'רצ'יל התייחס לאחדות היהודית ביראת כבוד, ופורד המליץ ​​למדענים-חברתיים שילמדו ממנה. בנוסף לדוגמאות בולטות אלה, אינספור אנשים שמו לב לעובדה זו וציינו את החשיבות שהם מייחסים לאחדות היהודית.

כאשר אנחנו מחפשים דרכים להילחם באנטישמיות, אנחנו בדרך כלל משמיטים את מרכיב האחדות הפנימית. אנו עושים זאת מכיוון שאחדות בינינו מחייבת אותנו להושיט יד לאחינו, שלעיתים קרובות אנחנו מתעבים אותם יותר מאשר את שונאינו. עם זאת, לא נוכל להימלט מהאמת הברורה לעין ששום אמצעי לא מרסן את האנטישמיות מלבד אחדות פנימית בינינו. זה הדבר היחיד שמזכה אותנו בכבוד ובאהדת העולם, והיעדרו הוא הגורם היחיד לדחייה והסלידה של העולם כלפינו. חשוב שנראה ולא נכחיש עובדה זו, שכן אם נמשיך בהכחשה העולם יפקח את עינינו כמו תמיד בהתגברות האנטישמיות.