בשנים האחרונות אנחנו חווים עלייה תלולה בהתקפות האנטישמיות על סטודנטים יהודים – מבית היוצר של המוסדות ללימודים גבוהים. בפרט באוניברסיטאות האירופאיות והאמריקאיות. שם יש מסורת ישנה-נושנה של פיתוח מדגרות חממה לגידול שנאת יהודים מתקדמת. אומנם אחרי מלחמת העולם השנייה הצטננו מעט התאים, אבל כאשר עבר הזמן והשואה התעמעמה בלב האומות המפותחות, הן חזרו להדגיר במלוא הלהט.

למה האקדמיה, מעוז המשכילים והמלומדים, היא רחם כל כך פורה לשנאה? ראשית מפני שבין הסטודנטים תמצאו את האנשים שיודעים להתנסח ולהתבטא בצורה היפה ביותר, לשכנע במילים התקיפות ביותר, לנמק חרמות בהיגיון שקשה לחלוק עליו. האנשים הדעתנים הללו גם מבינים היטב איך מפיצים, איך מגיעים לתקשורת ומפזרים את משנת השנאה לכל עבר. הרי האקדמיה היא יסוד החברה, מקור ההשכלה, ממנה יצאו שורה של נשיאים וממנה ייצאו מנהיגי העתיד. יש בה, מה שנקרא, פלורליזם. החירות לבטא כל מה שעולה וקופץ לאדם במחשבתו, גם אם הוא עלול להזיק לזולתו. האוניברסיטה היא "קול חופשי". הכול חופשי.

שנית, האנטישמיות המודרנית בארה"ב הוטלה כבר לפני עשרות שנים, וטופחה מאז בסבלנות גדולה ובחכמה רבה. לא מהאוויר היא צמחה להיות מה שהיא היום – שנאה בוגרת וחזקה. כל כך חזקה שאין דרך להתמודד איתה. למרות שלא מזמן חתם הנשיא טראמפ על צו שמיועד למנוע התבטאויות אנטישמיות בקמפוסים ומגדיר את היהדות לאום ולא רק דת, ואף על פי שהציב לאוניברסיטאות תנאי שלא משתמע לשתי פנים כשאמר: "אם אתן רוצות לקבל מדי שנה את הסכומים האדירים של הסיוע הממשלתי, אתן חייבות לדחות אנטישמיות; פשוט מאוד" – הדברים אינם פשוטים בכלל.

גורמים מוסלמים הזדחלו לתחומי האוניברסיטה כבר לפני שנים רבות והבטיחו את מקומם בעזרת תמיכה כלכלית. מי שמשלם, ניתנת לו רשות לפתוח חוגים משלו, לפי תפיסת העולם והאידאה שלו, גם אם הרעיון הוא מחיקה של עם אחר. בפעולה חתרנית שקטה ומתמידה הם הגיעו היום לכך שהם תופסים עמדות כאלו שכבר לא מאפשרות לדחוק רגל ולעצור את הדלת הנטרקת.

אם זה לא מספיק, גם נמצאת בעם היהודי תופעה של שנאה עצמית, אוטו-אנטישמיות שפוגעת בכל הזדמנות בגופה שלה, בישות הציונית. למשל כדי להעלות את אובמה לשלטון, שילמו יהודים סכומי עתק. מה הם קיבלו בתמורה? כניסה חופשית של מוסלמים לארה"ב. ואפילו זה לא היה בכוחו לשנות את עמדתם. עד היום הם מתנגדים למדיניותו של טראמפ, למרות פעילותו הענפה למען היהודים וארץ ישראל. כך נפרשה ונטוותה לה רשת השנאה, עמידה ובלתי ניתנת לקריעה.

למרבה הצער, נראה שעד שלא יגלגלו את היהודים מכל מדרגות האוניברסיטה, הלכה למעשה, הם לא יקלטו ממש מה קורה לנגד עיניהם וימשיכו בעסקיהם כרגיל, כאילו זה רק משבר קטן, משברון חולף. העניין מזכיר באופן מצמרר דברים שכתב המקובל "בעל הסולם" על יהודי גרמניה בזמן השואה, שאפילו על מפתן הגיהינום הם יתמידו לחשוב שמסיעים אותם לגן עדן.

אפשר להמשיך לכתוב רבות בנושא, אבל הם לא יקראו. אפשר לצעוק בקול רם, אבל הם לא ישמעו. הגענו למצב שאין לנו למי לפנות, אלא לאוצר הגלום בלבבות היהודים: כוח הטבע, הכוח העליון; לפנות אליו בבקשה שיפתח לנו את האוזניים ויאיר לנו את העיניים. אלא שהתנאי לפנות אליו מחייב אותנו להתחבר. רק מתוך צירוף הלבבות, מתוך בקשה לחיבור, עולה תפילה ומגיעה לכוח האחד, שיאחה, שיתקן את היחסים בינינו. השאלה אם אנחנו מוכנים לזה.

גם זה יכול לעניין אותך: