אני אוהב את הים, נולדתי ליד הים, והייתי רוצה מאוד לנטוש את כל הבעיות מאחוריי ולשחות בים כל ימי חיי". במילים אלה ובנימה כאובה פותח נער ערבי את הקדימון לסרט "נולדו בעזה" – אחד משלושים ושניים הסרטים שבמדור החדש "סיפורים פלסטיניים" שהושק החודש בנטפליקס.

הנמשל ברור: הים הוא מפלט מהצרות הקשות של עזה הצפופה, בים אין הגבלות, הים עוטף כמו רחם, הוא אינסופי ואפשר להביט עליו ולראות את האופק – אופק שאינו מובטח למי שחי את חייו בתנאים מחפירים כתוצאה מהעימות עם המדינה היהודית הסמוכה, או בגלל "הכיבוש הישראלי".
מסחטת הדמעות בחסותה ובתמיכתה של תנועת BDS יודעת להציג היטב את הנרטיב הפלסטיני, להנדס את התודעה מבלי להראות את קורבנות הטרור בישראל, או את התוקפנות הפלסטינית כלפי יהודים. תעשיית סרטי הדוקו והעלילה האנטי-ישראליים יודעת לפרוט על נימי הרגש של הצופים בתיווך ילדים תמימים.
על רקע צלילים נוגים ותוך כדי צילומים איטיים אנחנו נחשפים לרגעים שחיים בהם הפלסטינים והעזתים: ילדים שרצים מחויכים בעיי חורבות, אימהות מודאגות המקיפות ילדה ללא ניע בבית חולים, ילדים פורצים בבכי על מר גורלם, ואינספור תקריבים של מבטים מבוהלים ומפוחדים, המומים וחרדים.
החמלה לא יכולה לשקוט במקומה, וברגעי השיא הדמעות זולגות. דרמה היא כלי חזק מאוד להשפיע על ליבם ומוחם של אנשים ברחבי העולם, אמצעי תעמולה מעולה לעורר הזדהות מהירה בקרב המונים ובכך לעקוף משמאל את כל הוויכוחים הפוליטיים ולהציג את ישראל באור שלילי.
ידוע גם שמספר פעילים בתנועת BDS הם יהודים, ואני לא אופתע אם חלקם מושכים בחוטים מאחורי הקלעים ופועלים נגד ישראל. נפגשתי לא פעם עם יהודים מכובדים שאמרו לי בפה גלוי שהם תומכי BDS. הם מתקשטים בצבעי נאורות ומשוכנעים שהמניע שלהם מוצדק.
אני מבין את טבעם. אדם שלא שייך לאידאולוגיה הפנימית של האומה הישראלית פועל נגדה בתוקף. על פי חכמת הקבלה, "ישראל" היא חיבור של שתי המילים "יָשָׁר" "אֵל", כלומר אדם הנוטה ביחסו ישר כלפי האל. ומיהו האל? כוח הטבע העליון, דבק החיבור, רוח האהבה החלוטה בין בני האדם.

למעשה שונאי ישראל הם יהודים שבמקום לפעול לפי חוקי הטבע – בהתאם לתפקידו הייעודי של העם – פועלים נגד מולדתם הרוחנית. אבל לא הם הקש שישבור את גב הגמל. בהתבוננות מעמיקה על רשת הקשרים בינינו ומתוך הבנת החוקיות הפנימית של טבע האדם והעולם, היהודים החיים בישראל מפיצים רעל הרבה יותר גדול.
האנושות היא מערכת מקושרת אחת, וכל פרט בה משפיע על המערכת כולה. ישראל היא צומת מרכזי במערכת המסועפת, כמו שכתבו גדולי המקובלים בספריהם. "ישראל הם המקבלים בראש ובראשונה את כל ההשפעה, ומאיתם יתחלק לכל העולמות", מובא בספר "באר מים חיים", "ועל כן נקראים ישראל 'לי-ראש', כלומר, שהם הראש לקבל הברכה בראשונה, ואחר כך לשאר באי עולם".
במערכת הזאת רק היהודים יכולים לפעול מתוך בחירה חופשית, לעשות בה שינויים לטובה או חס ושלום לרעה. ספר הזוהר מלמד כי "ישראל גורמים לשאר העמים להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים, היו שאר העמים נכנעים לפניהם" ("זוהר לעם", פרשת ויחי).
לכן כשאנחנו מתבוננים על המערכת בעיניים בלתי תלויות, ורואים איך נטפליקס נוטה לנרטיב מסוים, עלינו לדעת שאנחנו סובבנו אותם לפעול כך. העיסוק העיקרי שלנו לא צריך להתמקד באנטישמים או ביהודים שונאי ישראל, אלא בנו, היהודים החיים בארץ ישראל, צאצאים שירשו לאורך אלפי שנים רצון ייחודי להתקשר לזולת בערבות הדדית, אבל במקום לנווט אותו לטובת הזולת כל אחד מטה את רצונו לתועלתו עצמו.
האגו שלנו גורם לנו לזלזל בעתיד הטוב שלנו, לדחות ולשנוא זה את זה, וכך בלי משים אנחנו מספקים לשונאים שלנו כוחות ולגיטימציה שמתהפכים נגדנו ופועלים לרעתנו.
אם יותר ויותר יהודים יתחילו להבין את המערכת ואת מקומם בה, את גורלם על כלל המציאות ואת גודל האחריות המוטל על כתפיהם הם יכולים לחולל שינוי אדיר. עצם המודעות לתפקידו הנצחי של עם ישראל בשילוב נטייה דקה להתעלות על האגו, לשאוף לאחדות פנימית, תשנה מאוד את מערך הכוחות שבטבע.
אין בעולם יותר משני כוחות: כוח שלילי של פירוד וכוח חיובי של איחוד. לכן אם נתייחס נכון אחד לשני, אז נעורר כוח חיובי שמסוגל לאזן את יחסם העוין של אומות העולם כלפינו. אנחנו חזקים יותר מכולם אם רק נהיה מאוחדים בינינו. רק כך יתהפך הכול מהר ולטובה, והשונאים שלנו יימשכו אל הכוח החיובי שבנו כמו למגנט. גם האנטי-ישראלים הקיצוניים עוד יתהפכו לתומכי ישראל הנלהבים, כי מלכתחילה הם בעלי פוטנציאל אדיר.
למעשה אנחנו מתרווחים באדישות על הספה הנוחה, עם כוס בירה קרה ופיצוחים ליד, וצופים בתוצאות ההתנהגות שלנו. רואים את השתקפות היחסים הפנימיים בינינו מתוסרטת ומוצגת על גבי המרקע. השלט נמצא בידינו ואפשר לכבות את נטפליקס בכל שנייה, אבל השליטה האמיתית על המציאות נמצאת בלבבות שלנו.
צילום מסך: נטפליקס