"דברים מוזרים קורים בספרים", כתב דוקטור סוס באחד מספרי הילדים השנונים והפופולריים שלו. דוקטור סוס הוא שם העט של תיאודור סוס גַייזֶל, ובשני במרץ השנה, יום הולדתו, קיבל מתנה: חברת ההפצה של ספריו הודיעה שהיא מורידה מהרשימה כמה מספריו הבולטים בגלל דימויים גזעניים.
סוס לא לבד. גם פסליו של אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב שלחם לביטול העבדות, יורדים מעל כנם בתואנה לגזענות.
המגמה החדשה הזאת בעולם, לנתץ פסלים ולשכתב מילים, בשם התקינות הפוליטית, מנסה לצבוע את החברה האנושית בגוון אחיד. אבל זה בלתי אפשרי. המין האנושי מורכב מגזעים שונים, מאנשים בעלי צבע עור שונה, משבעים אומות שונות, מאלפי תרבויות מגוונות, שהטבע לעולם לא יסכים שנטשטש, בטח לא למחוק.

שורש הגזענות הוא גאווה. עליונות על האחר, בוז ולגלוג על השונה, שנאה שמקורה באגואיזם טהור. אדם גזען חושב בלי שום סיבה מוצדקת שמגיע לו יותר, שהוא טוב יותר מהאחר. לכן לא את הגזעים והספרים צריך למחות, אלא את הגאווה והיוהרה.
גם אם ננסה לסתום את כל החורים בסכר של נהר הגזענות, כל פעם שנחשוב שהנה, ניצחנו את המערכת – "כולם שווים!", "כולם דומים!" – יפרוץ לו זרם חדש דרך חור של אי-שוויון. ובזרם הזה תתגלה עוד שונות וניגודיות בין בני האדם, ועל גבם ירכבו כלי התקשורת ובעלי האינטרס, יתסיסו וינצלו את המצב לתגרנות ולצבירת הון.
גזענות לא תיפטר בדרכים מלאכותיות. במקום לחתוך, לצנזר ולטשטש, צריך פשוט לחנך: ללמד את האדם מיום שהוא נולד, לאהוב ולנצור את השוני, לחבק בשתי ידיים את הניגוד החריף בינו לאחרים. עד כדי כך שכל הבדל בינינו דווקא ימצא חן בעינינו, יוסיף טעם וצבע לקשרים בינינו. לא גוון אחד, אלא פלטה עשירה של גוונים. זהו השוויון. לא שכולם שווים, אלא שאוהבים את כולם בשווה. וכשיש אהבה של ממש, כל ההבדלים יתפוגגו מאליהם.