הגיע תורם של יהודי ארה"ב
אחרי עשור בעמק הסיליקון בארה"ב חזרה מיה גרינברג לביקור מולדת קצר בישראל. מיה היא תלמידה ותיקה ופעילה בהפצת חכמת הקבלה, שסייעה לי רבות בארגון אחת ההרצאות בסבב שערכתי ברחבי אמריקה בשנת 2014.
בהרצאות הללו דיברתי על אנטישמיות ועל הצורך באחדות בין היהודים כדי לרפא את התופעה הזו. זו לא הייתה הפעם הראשונה, וגם לא השנייה שבה דיברתי על אנטישמיות בארה"ב. דיברתי על הנושא פעמים רבות מאז סבב ההרצאות הראשון שלי בארה"ב בשנת 2002, וכמו תמיד, נתקלתי בחוסר אמון, בזחיחות ולעיתים קרובות גם בבוז.
היום, באמצע שנת 2021, אני כבר לא צריך להתריע על סכנה עתידית של עלייה באנטישמיות. היא משתוללת בכל מקום, לא מפסיקה להתפשט למכללות ברחבי ארה"ב, שוטפת את הרשתות החברתיות, וקולות השנאה כלפי המדינה היהודית וכלפי היהודים בכלל מהדהדים בקול רם ועוין.
כמו ישראלים רבים החיים באמריקה, גם מיה למדה להכיר את הטקס הלא-רשמי: מרגע שהאמריקאים מסביב שומעים או קוראים בחדשות על עוד אחת מעלילותיה של מדינת ישראל – מבצע צבאי, דיון שמערער על תפקידה המוסרי של ישראל, פשע שנאה נגד היהודים – הם מיד מתחילים לחפש אחר ישראלי בסביבה כדי שיענה על שאלותיהם. לא פעם מיה ניצבת בחזית ההסברה בעל כורחה, שגרירה שמרגישה מחויבת לענות על כל שאלה ושאלה.
שוחחנו הבוקר, וייעצתי לה – ולכל הישראלים באמריקה – לחלק את תשובתם לשניים: מה עליהם לענות לסובבים ומה עליהם לענות לעצמם. המסר שונה בתכלית.
מה שהישראלים יגידו ויסבירו לאמריקאים, בכל לשון שתהיה, לא באמת ייתן להם מענה. אולי זה ירכך להם את האוזן… עד למבזק הבא. לעומת זאת מה שהישראלים יאמרו לעצמם, הוא העיקר והחשוב, שכן השינוי המהותי נובע מפנימיות החיבור בין הישראלים ובין היהודים בכלל.
אני חלילה לא מזלזל במי שאינו יהודי, אלא דווקא מוצא בשאלותיהם מעין דקירה שתפקידה לעורר את היהודים החיים בתפוצות. כי אם אלה ואלה היו יודעים לקרוא את מפת הכוחות שבטבע, המציאות הייתה נראית אחרת.
בעל הסולם, גדול המקובלים של המאה העשרים, כתב כי "בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, ושבעים אומות נחשבים לחיצוניות העולם… וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שהוא סוד הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהוא הגוף עצמו" ("הקדמה לספר הזוהר", סו).
במילים אחרות, כל האנושות קשורה במערכת קשר אחת, כשישראל בתוכה היא החלק הפנימי ביותר, תמצית ההוויה. עם ישראל הוא כעולם קטן המשקף בתוכו את האנושות כולה. מכיוון שכך, ישראל אחראית על כל מה שקורה בעולם לטוב ולרע.
אותנו זה מפתיע כל פעם מחדש, אך באופן לא מודע העולם מרגיש יותר מאיתנו שהמפתח לכל בעיות האנושות מצוי בידינו. מכאן נובעת השנאה הטבעית, האינסטינקטיבית, כלפי היהודים והלחץ הגדול על ישראל לקבל אחריות ולממש את תפקידה.
אם כל יהודי יגביר ויכבד את הפנימיות שבו, את הנקודה הישראלית שבלב שלו – על פני המשקולת האגואיסטית המכבידה, מעל לרצונות שמפתים את האדם לעסוק בשפל והבזוי – אז ברשת הקשר הפנימית, האוניברסלית, כולנו נתרומם אל-על, ונפרח מעל הפירוד והשנאה. אז עמי העולם בכבודם יישאו את ישראל על כתפיהם לירושלים, כמו שניבא הנביא ישעיהו. גורל העולם נחרץ בידי ישראל.
לעומת זאת, אם היהודים באמריקה – מקומיים או ישראלים לשעבר שנמצאים במוקד השנאה – יזנחו את תפקידם וייתנו ללב שלהם להישטף בזרמי החיים, או חלילה יגלו סגירות ואטימות, אז הלחצים עליהם יתגברו, הייסורים יתעצמו והמכה הבאה לא תבושש לבוא.
מיה החווירה למשמע דבריי, אך לצערי, כשם שבכל תקופה לאורך ההיסטוריה, הפרעות ומאורעות הדמים דפקו על דלתן של קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם, כעת הגיע תורה של אמריקה.
היהודים באמריקה ללא כל תקווה לעתיד. הם מתנתקים משורשיהם, מרוכזים בעצמם, חלקם אף מנסים להתנער מהתדמית הישראלית וטרודים באיזה חור באמריקה הם יוכלו לחיות ברוגע ונוחות. גם הקשר הרופף שנשאר ליהדותם הוא ביקור בבית הכנסת בשלושת הרגלים, צ'ק שמן לגבאי והביתה. מי מהם שירצה להתרברב ביהדותו יתהדר בחנוכייה מכסף שעלתה לו הון תועפות, ושלום על ישראל.
עצם הניתוק מרוח האחדות גורמים לי לִצְפות עתיד מדאיג באמריקה מצב שעלול להידרדר כמו באותם ימים אפלים בגרמניה הנאצית, שבהם חיילים היו משוטטים ברחובות, תרים אחר יהודים שיאספו אותם לתחנת רכבת ומשם למחנה ריכוז מקומי.
את הדברים הקשים האלה נשאתי גם בוושינגטון הבירה ב-2014, בכנס של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC). גם שם ניסיתי להסביר כי יש קווי דמיון רבים בין התנאים שהניעו את גרמניה לבצע את השואה לבין המצב הקיים בארה"ב, ושנשקפת סכנה גדולה ליהודים. אך מי שלא קם ועזב כי חשב אותי להזוי, רק הנהן בראשו בשקט ואטם את אוזניו.
שלא כמו בזמני השואה, שהעיקר אז היה להימלט בעור שיניהם, ליהודי ארה"ב יש עוד סיכוי להינצל. אם לנוכח המציאות הקשה הם יתלכדו יחד ויעוררו רוח של ידידות ואחווה, רוח של חיבור ואהבה, אז הכוח העליון ישרה בתוכם, יגן עליהם מכל פגע, והסערה האנטישמית תישכך. הקשר הטוב ביניהם יסלק כל רע.
הן היהודים והן הישראלים באמריקה חייבים להבין את גודל הסכנה ולהתחבר ביניהם לכדי בועה רוחנית, להרגשה משותפת של חברה אחת, שבה כוח אחד מלכד וקושר אותם. והם מצידם מוכרחים לתמוך זה בזה, להיות ערבים זה לזה, כי רק ההדדיות תציל ממוות.
