מצידנו תעלו ארצה
ממשלת בלגיה החליטה להסיר את האבטחה הצבאית מעל מוסדות יהודיים במדינה למרות גל האנטישמיות הגואה בה. הקהילה היהודית אומנם דורשת מהממשלה הבלגית חלופה אך בינתיים טרם קיבלה, כך שהיא פונה לבקשת עזרה ממדינת ישראל.
היום בלגיה, מחר מדינה אחרת באירופה או בכל יבשת אחרת. האם מדינת ישראל צריכה להתערב במצב הביטחוני של הקהילות היהודיות בתפוצות? לא. מדינת ישראל צריכה מתוך דרישה בטובתם של היהודים בחו"ל, לדחוק בהם שיסתדרו בעצמם. אנחנו לא חייבים לשמור על היהודים שמפחדים מאותם ארגונים אנטישמים שקמים בכל הארצות. מצידנו שיעזבו את הארצות האלו, והאנטישמיות תעזוב אותם.
מה גם שהיהודים בבלגיה למשל, לא עניים מרודים כאלה שחסר להם כסף להחזיק אבטחה סביבם, אז למה הם דורשים שמדינת ישראל תעשה זאת? שאנחנו מכספנו נממן חיילים שישמרו עליהם כדי שיחיו שם בנוחות? ממש לא. אני מתנגד לחלוטין שהיהודים בישראל ייקחו אחריות על יהודי בלגיה ויהודי התפוצות בכלל. אין לנו שום עניין לשמר אותם שם, שימכרו את מה שיש להם – ויש להם מה למכור – ויבואו למקום הבטוח עבורם כאן. .
גם אם ינסו היהודים להחליף את בלגיה במדינה אחרת שבה נדמה להם שיותר בטוח, הם יצטרכו ללמוד על בשרם שהמקום ליהודים היא ארץ ישראל. ועוד יותר: היהודים צריכים לשמוע שיש להם מדינה, יש להם מולדת, והם חייבים לחזור אליה כדי לקיים את תפקידם הנעלה – להיות חברת מופת של אהבה המכסה על השנאה שמתגלה בתוכה, חברה של ערבות הדדית בהתאמה לחוקי החיבור של הכוח העליון.
תופעת האנטישמיות לא מתגלה בעולם כדי להרביץ ואפילו להרוג כמה יהודים מקומיים, אלא היא תגובה טבעית שנועדה להזכיר לעם ישראל בשביל מה הוא קיים בעולם. אין לנו שום אפשרות להתגונן מפני השנאה, מלבד בצורה זמנית ולא מספקת. המגן היחיד מפני האנטישמיות הוא יישום ייעודנו המקורי.
לכן הסולידריות שאנחנו מפגינים כלפי יהודי בלגיה לא צריכה להתבטא בריצה לשמור בכספנו על גופם, מהלך שאין בו שום תועלת, אלא בהסבר לעצמנו ולהם על סיבת השנאה ליהודים, וכנגדה מה אנחנו צריכים לעשות כדי להביא את עצמנו ואת כל העולם לתיקון.
אם לא נתחיל לנוע לקראת התפקיד הנכון שלנו, אז כמו שכתוב באוסף הלכות מוסלמי, הידוע בשם חדית' האבנים והעצים: "גם האבנים והעצים יקראו: 'הו מוסלמי! יהודי מתחבא מאחוריי – בוא והרוג אותו!'". אפילו האבנים והעצים לא יהיו מוכנים יותר לסבול את קיומנו המסוכסך המפורד הנצלני המקולקל, ויסגירו אותנו לזעמם של באי העולם.
במקורות שלנו נאמר שבסופו של דבר כל היהודים, כולל עשרת השבטים שאיבדנו בדרך, יחזרו לארץ ישראל כדי להתחבר. למרות שנראה שאין מקום לקלוט את כולם, יש מקום בשפע. ישראל היא ארץ הצבי, כמותו היא יודעת להרחיב את עורה בהתאמה – במידה ואנחנו נרחיב את הלב להיות כאיש אחד למען שלום העולם.
