לפני כשבוע ראיין העיתונאי עמית סגל את שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר רון דרמר, שכיהן בשנים 2013 עד 2021.
הנקודה המשמעותית ביותר שדרמר העלה הייתה שהתמיכה במדינת ישראל בקרב יהודי ארה"ב פוחתת. יתר על כן, דרמר הדגיש שחלק מהמבקרים הקולניים והארסיים בארה"ב הם היהודים. התעמקות במבקרים האלה תגלה שהם לא רק שטופי שנאה כלפי ישראל, אלא שהם גם מתגאים בשנאתם.
גדולי האנטישמים היו היהודים עצמם. בעת העתיקה היה זה בנו של ראש הקהילה היהודית באלכסנדריה טיבריוס יוליוס אלכסנדר ששחט 50 אלף יהודים במצרים, והוביל את הצבא הרומי לבית המקדש דרך דלתות הזהב שאביו בנה.
בימי הביניים היה זה החשמן חואן דה טורקמדה, צאצא של יהודים, שיזם ופיקח על האינקוויזיציה הספרדית שהובילה לגירוש יהודי ספרד. בתקופה המודרנית פעלו יהודים נגד יהודים באינספור הזדמנויות, אבל אולי אחד הידועים לשמצה שבהם היה סטיבן וייז, מנהיג יהדות ארה"ב במלחמת העולם השנייה, שסייע לנשיא רוזוולט למגר את הגירת היהודים מגרמניה ואוסטריה לארה"ב בזמן שעוד יכלו להציל את עצמם מרדיפת המשטר הנאצי.
כדי להבין איך ייתכן שיהודים ישנאו יהודים בצורה כה חריפה, עלינו להבין ששורש העם היהודי הוא אחדות. הפכנו לעם למרגלות הר סיני כשהסכמנו להתאחד "כאיש אחד בלב אחד". אולם כשנכנענו לשנאת חינם איבדנו את הלאום שלנו יחד עם אדמתנו. מאז, ובמשך אלפיים השנים האחרונות, אנחנו בגלות זה מזה, בשל אי-קיום עיקרון הבסיסי ביותר שלנו, "ואהבת לרעך כמוך".

תפארת מדינת ישראל מייצגת את ההזדמנות שניתנה לנו להשיב את הלאום שלנו, כלומר את האחדות שלנו. יהודים המתנגדים למדינת ישראל למעשה מתנגדים לאחדות. אולי באופן לא מודע. הם לא רוצים להתאחד "כאיש אחד בלב אחד", ובטח שלא לאהוב את רעיהם כמו את עצמם. הם מטיפים מוסר לאחרים, אבל משדרים שנאה לקרוביהם. בשם היושר וההגינות לכולם כביכול, הם מקדמים דעות קדומות ואפליה כלפי בני עמם.
זה לא יעזור. עד שאנחנו, היהודים, לא נתגבר על השנאה שאנו חשים זה כלפי זה, לא יהיה ריפוי לשנאה כלפינו. לאורך מאות שנים שנאו אותנו מכל סיבה שניתן להעלות על הדעת, וגם מכמה סיבות בלתי נתפסות. השנאה אינה זקוקה לשום סיבה או נימוק. השנאה הנוכחית למדינת ישראל היא המערכה האחרונה בסדרה ארוכה שמייסרת את עמנו לאורך ההיסטוריה במשך אלפי שנים.
עם זאת כאן, בישראל הריבונית, יש לנו סיכוי סוף סוף להחזיר את אחדותנו ולהשיב את לאומיותנו מחדש. זו חובתנו כלפי עצמנו וכלפי האומות. אחדות היא הדרך היחידה שבה אנו יכולים להפוך לעם ואז גם להיות "אור לגויים".
אם אנחנו רוצים לזכות לאהדת העולם, עלינו להתמקד באחדות פנימית. כשאנחנו מפגינים שנאה אחד כלפי השני ואהדה לאחרים, הם רואים בזה חנופה, ואף אחד לא אוהב חנפנים. הגיע הזמן שנתחיל להסתכל יותר זה על זה ונבנה כוח פנימי של ערבות בינינו, ונסתכל פחות על אחרים ועל מה שהם עשויים לחשוב. הם יחשבו עלינו בדיוק מה ואיך שנחשוב אחד על השני.